פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי) (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ש' בורנשטין; ד' עטר), בעת"א 20956-07-17, מיום 10.08.2017, בגדרו התקבלה עתירתה של המשיבה על החלטת ועדת השחרורים, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי) (כב' השופט (בדימוס) א' בן-דור; והנציגים: ג' קרייזלר; ר' בנצור) (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה), בוש"ר 62978-02-16, מיום 5.07.2017.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש מְרַצה עונש מאסר, בן ארבע וחצי שנים, בגין שני גזרי דין שניתנו בעניינו. הראשון שבהם, ניתן ביום 22.10.2013 (ת"פ (שלום ת"א) 37977-08-13), במסגרתו הורשע המבקש, בהתאם להודאתו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, אותן ביצע ביום 29.07.2013, שמונה ימים בלבד לאחר שחרורו של המבקש ממאסר קודם. במסגרת גזר הדין, הוטלו על המבקש 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הופעלו במצטבר 18 חודשי מאסר מותנה, אשר הוטלו עליו במסגרת גזר דין קודם, מיום 13.11.2007.

          גזר הדין השני, ניתן ביום 5.05.2015, במסגרתו הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, אותן ביצע בין התאריכים 30.07.2013-28.07.2013, שבוע בלבד לאחר שחרורו ממאסר קודם (ת"פ (שלום טבריה) 51731-11-13); ובעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, בעת מעצרו של המבקש עד תום ההליכים שנוהלו נגדו בעניין גזר הדין הראשון (ת"פ (שלום נתניה) 14321-05-14). במסגרת גזר הדין השני, הוטלו על המבקש, במסגרת הסדר טיעון, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך שנקבע כי מחצית מהעונש תרוצה במצטבר, ואילו המחצית האחרת תרוצה בחופף לעונש המאסר הנוכחי.

3. ביום 24.08.2013, החל המבקש לרצות את עונשו, כאשר מועד שחרורו המלא, בניכוי מנהלי, יחול ביום 23.02.2018. יצוין, כי מועד ריצוי שני שלישים ממאסרו של המבקש, חל ביום 14.06.2016.

4. לקראת דיון שאמור היה להתקיים בפני ועדת השחרורים, ביום 4.05.2016, הגישה משטרת ישראל את חוות דעתה לוועדה, אשר במסגרתה הביעה התנגדות לשחרורו המוקדם של המבקש. בחוות הדעת נכתב, בין היתר, כי "מדובר ברצידיביסט, בעל דפוסים עבריינים בולטים, המנהל אורח חיים עברייני לאורך שנים רבות ולמרות שזכה שלוש פעמים לשחרור על תנאי שב לכותלי הכלא למאסרים נוספים. במעשיו אלה הוכיח כי אינו ראוי לאמון הועדה בפעם הרביעית. לאור אופי עברותיו והיותו רצדביסט אשר מבצע עברותיו ללא כל יראה ממאסר מאחורי סורג ובריח, מתנגדת משטרת ישראל לשחרורו המוקדם".

נוסף על כך, הועברה לוועדה חוות דעת סוציאלית שנערכה על ידי גורמי הטיפול בבית הסוהר, בה נאמר כי להתרשמותם הגיע המבקש למאסרו זה, כאשר הוא "מותש ועייף מההתמכרות לסמים ארוכת השנים וכן מדפוסיו העברייניים". עם זאת, צוין על ידי גורמי הטיפול, כי "קיים עדיין צורך והעמקה טיפולית בנושא יצירת קשרים וחיבורים רגשיים וכן קיים עדין קושי להתמודד עם מצבי דחק אשר בהרבה פעמים מהמקרים מצא האסיר [המבקש] את השימוש בסמים כפתרון למצבים אלו".

5. ביום 5.07.2016, נשלחה לוועדה חוות דעת מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א), במסגרתה נמסר כי לאחר שנבחנה התאמתו של המבקש לתכנית שיקום בפיקוח רש"א, נמצא כי הוא "מתאים להמשך בדיקת התאמתו לתכנית שיקום בהוסטל ירושלים של הרשות לשיקום האסיר". ביום 13.09.2016, נמסר מטעם "הוסטל ירושלים" כי המבקש אינו מתאים לשילוב במסגרת ההוסטל. בעקבות תשובה זו, הוחלט להוציא את המבקש מהמחלקה בה שהה ולשלבו באגף "נקיים מסמים", על מנת שיימצא תחת רמת פיקוח אינטנסיבית פחות. בהמשך לכך, ביום 14.04.2017, הומצא לוועדת השחרורים עדכון לחוות הדעת הסוציאלית מיום 27.04.2016, במסגרתו נמסר כי המבקש הופנה על ידי רש"א לבדיקת התאמה מחודשת ב"הוסטל אביבים", וביום 30.04.2017, נשלח עדכון נוסף באותו עניין. ביום 28.05.2017, נמסר מ"הוסטל אביבים" כי המבקש נמצא מתאים לתכנית טיפול בהוסטל, אך קבלתו מותנית בבדיקות רפואיות וקיומה של התחייבות כספית מטעם עיריית טבריה.

6. ביום 5.07.2017, במקביל לקבלת העדכון האחרון מרש"א, דנה ועדת השחרורים בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו. יצוין, כי בפני הוועדה הונחה חוות דעת עדכנית מטעם משטרת ישראל, במסגרתה נמסרה התנגדותה לשחרורו של המבקש, כהמשך לאמור בחוות דעתה מיום 18.04.2017. לאחר שהאזינה לטיעוני הצדדים, קבעה ועדת השחרורים כי יש מקום להורות על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר. במסגרת החלטתה, לא התעלמה הוועדה מעברו הפלילי העשיר של המבקש; כמו גם, מניסיונותיו הרבים להיגמל; ופליטתו של המבקש מ"הוסטל ירושלים", שעה שזכה בשחרור מוקדם, בנסיבות דומות. בהמשך, עמדה ועדת השחרורים על טענת המשיבה בדבר קיומה של מעגליות בעניינו של המבקש, אך הוסיפה, כי המבקש עצמו אינו חולק על כך, בציינה כי "זו טיבה של התמכרות". עוד נתנה ועדת השחרורים את דעתה, לכך ש"אין כל ביטחון שהאסיר יצליח הפעם להיגמל, זו טיבה של התמכרות כל כך עמוקה. אלא שבשל הסיכוי, הלא גדול, שהאסיר יצליח לפרוץ את המעגל, מחליטה הועדה לתת לו הזדמנות נוספת, ההזדמנות הזו מטבע הדברים ניתנת לא רק לאסיר, אלא גם לציבור בישראל". לשיטתה של הועדה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המבקש נקי מסמים בבית הסוהר במשך כארבע שנים; ועומד בפיתוי בכך שהוא נמנע מלהשתמש בסמים במקום עבודתו. עוד הוסיפה וציינה הועדה, כי אמנם היה המבקש בעברו נקי מסמים לתקופה של כשלוש שנים, אך הפעם מדובר בתקופת ניקיון ארוכה יותר.