פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בת"פ 24351-06-13 ביום 1.12.2015 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב),  במסגרתו נדון המערער לעונשים הבאים: 14 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה של 18 חודשים למשך שלוש שנים בעבירה מהעבירות שבהן הורשע, למעט עבירה של תקיפה סתם – לגביה הוטל עליו מאסר מותנה של 6 חודשים למשך שלוש שנים ופיצוי למתלוננת בסך 70,000 ש"ח. יצויין, כי הערעור הוגש גם על הכרעת הדין אולם בפתח הדיון לפנינו, ובהמלצתנו, חזר בו בא כח המערער מערעורו על הכרעת הדין ומיקד את טיעוניו בעניין חומרת העונש בלבד.

2. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בחמישה אישומים שיוחסו לו בכתב האישום, בעבירות של שידול להתעללות בקטין או בחסר ישע (עבירה לפי סעיף 368ג סיפא וסעיף 30 לחוק העונשין – התשל"ז 1977; להלן "החוק"); התעללות בקטין או בחסר ישע (עבירה לפי סעיף 368ג סיפא וסעיף 29 לחוק); תקיפת קטין או חסר ישע (עבירה לפי סעיף 368ב רישא; תקיפה סתם (עבירה לפי סעיף 379 לחוק); מעשה מגונה בכוח (עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק); מעשים מגונים (עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק); כליאת שווא (עבירה לפי סעיף 377 לחוק); ואיומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק).

תמצית כתב האישום והכרעת הדין

3. על פי החלק הכללי של כתב האישום, עמד המערער בראש קבוצה, שמנתה חמש משפחות, שחבריה סרו למרותו. חברי הקבוצה נהגו להיפגש מספר פעמים בשבוע, מפגשים במהלכם העביר המערער שיעורי דת ותפילה וייעץ להם בכל הנוגע ליחסיהם האישיים ולחינוך ילדיהם.

4. העבירות שתוארו בכתב האישום בוצעו במועדים שונים בין השנים         2013-2006. בתמצית הדברים, המערער דרש מחברי הקבוצה להעניש את ילדיהם בעונשים שכללו מכות (באחד המקרים נעשה שימוש בחגורה); כליאה ממושכת בשירותים או בחדר (לתקופות שנעו בין מספר ימים לבין שבועיים); מריחת צואה על גופם; ומניעת אוכל ושתייה. בחלק מהמקרים המערער ביצע, בעצמו ובצוותא חדא עם חברי הקבוצה, מעשים של תקיפה והתעללות גופנית ונפשית בילדי הקבוצה.

 בנוסף, ביצע המערער עבירות כלפי המתלוננת, שהיתה אם אחת המשפחות שהשתייכו לקבוצה (האישום השלישי). להלן פרטי האישומים, ככל שהדבר נדרש לבחינת הערעור.

5. באישום הראשון: המערער דרש לכלוא שניים מילדיה הקטינים של אחת המשפחות בקבוצה בתא השירותים למשך שבועיים, כך שהשניים נאלצו לאכול ולישון על רצפת השירותים, כעונש על שהכניסו לבית חיבור אינטרנט, והורה על שחרורם רק לאחר שהתנצלו בפניו (שנת 2007).

           באישום השני: המערער הכה את בנה של המתלוננת ושרט אותו שריטות עמוקות בפניו וכן דחף אותו לקיר וכתוצאה מכך נחבל הקטין (אירוע ראשון, שנת 2006); הכה את בתה של המתלוננת בגופה ובפניה ודרש מהמתלוננת לכלוא את הבת בחדרה כשהיא לבושה בבגדים תחתונים בלבד ולאסור עליה לצאת מחדרה כך שזו נאלצה לעשות את צרכיה על עצמה . בנוסף, על פי הוראת המערער נאלצה הבת לישון על קרש המיטה ללא מזרון וקיבלה מזון בכמויות קטנות במשך ארבעה ימים, כשמדי יום הגיע המערער לבית להנחות את המתלוננת עד שהחליט על סיומו של העונש ואף הורה על הפסקת לימודיה של הבת (אירוע שני, שנת 2006);

           המערער דרש מהמתלוננת להעניש את שני בניה בכליאתם בשירותים, מתן ארוחה אחת ביום בלבד, איסור הורדת המים באסלה ומריחת צואה על גופם ופניהם ושחרורם של השניים כעבור שלושה ימים, רק לאחר שהתנצלו בפניו (אירוע שלישי, שנת 2007); בשתי הזדמנויות (בשנת 2008 ובשנת 2012) סטר המערער בחוזקה לבנה של המתלוננת באופן שהותיר סימנים על פניו ודרש מהמתלוננת לכלוא אותו בשירותים למשך ארבעה ימים (בשנת 2008) ולמשך שבוע ימים, תוך שניתנה לו כמות מזון קטנה (בשנת 2012) (שני האירועים כאחד נמנו על ידי בית המשפט קמא בתור אירוע רביעי).

           באישום הרביעי: בהתאם להנחיותיו של המערער נכלא אחד מהילדים בחדרו על ידי אמו למשך שבוע ימים ושוחרר רק לאחר שהתנצל, כעונש לאחר שנתפס כשהוא רוכב על קטנוע ללא רשיון (שנת 2008).