פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא א' אליקים, והשופטות ת' נאות-פרי ור' בש) בענ"פ 34713-02-20 מיום 20.5.2020, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום לנוער בחיפה (השופטת הבכירה ע' בן-לוי), בת"פ 73240-12-18 מיום 1.1.2020.

2. כעולה מכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, המבקש, יליד שנת 2001, עמד לדין בארבעה אישומים שעניינם ביצוע עבירות מין באמצעות רשת האינטרנט בעת שהיה בן 15 שנים, בין התאריכים 23.11.2016–24.2.2017.

           על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המבקש הציג עצמו בהזדמנויות שונות בפני חמישה קטינים בגילים שבין 9 ו-13.5, באמצעות תוכנת ה"סקייפ", כנערה בת 14, ניהל עמם התכתבויות בעלות תוכן מיני, ביקש מכמה מהם לצלם עצמם עירומים, ומאחרים ביקש כי יבצעו מעשים מיניים בפניו.

           בתמצית ייאמר, כי על פי המתואר באישום הראשון, החמור מבין האישומים, פנה המבקש לא', קטין שהיה אותה עת בן 13.5, וביקש ממנו בהזדמנויות שונות להתפשט ולצלם עצמו כשאיבר מינו וישבנו חשופים, וכן לאונן מול המצלמה. בהמשך הורה המבקש גם לאחיו הצעיר של א', שהיה אותה עת בן 9, להוריד את בגדיו, ובעת שהיו השניים ערומים הורה לא' להכות בישבנו של אחיו. בהזדמנויות נוספות הורה המבקש לא' לגעת באיבר מינו של אחיו; לשפשף את איבר מינו של אחיו עד שיגיע לפורקן מיני; להגיע בעצמו לפורקן מיני, למרוח את זרעו על גופו ולצלם עצמו כשהוא מתקלח. כל זאת תוך איומים והפחדות שאם לא יעשו כן, ימות האח הצעיר והעולם יגיע לקיצו.

           במקרה נוסף הורה המבקש לא' להניח את איבר מינו בין ישבניו של אחיו הצעיר אל מול המצלמה, באיום שאם לא יעשה כן יגיע קץ העולם וא' ימות. א' המפוחד ביצע את המעשה, אך המבקש לא הסתפק בכך והודיע לאחים כי יש לבצע את המעשה בשנית כדי להציל את העולם, והאחים שבו על המעשה.

           למחרת היום, דרש המבקש, בין היתר, כי א' ישפשף את איבר מינו עד שיגיע לפורקן ואז יחדיר את איבר מינו לישבנו של אחיו, תוך מצג שלפיו "הדבר נדרש לטובת הצלת העולם". משסירב א' לדרישתו, אמר לו המבקש כי "אנשים זרים באים לחטוף אותו". נוכח חששם, הסכימו השניים להתפשט ולהתחבק בעודם עירומים למשך זמן מה.

           לאור האמור, הועמד המבקש לדין בגין עבירה של ניסיון לגרם מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-350, וסעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין); ריבוי עבירות של גרם מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-350 לחוק העונשין; ריבוי עבירות של גרם מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(2) ו-350 לחוק העונשין; ריבוי עבירות של ניסיון לגרם מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(2) ו-350 לחוק העונשין; וריבוי עבירות של הטרדה מינית לפי סעיפים 3(א)(4), (6)(א) סיפא, ו-5(א) רישא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998.

           נוכח הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, קבע בית משפט השלום לנוער כי המבקש ביצע את העבירות שיוחסו לו. בהמשך לכך, נקבע דיון בשאלת הרשעתו, לפי סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971 (להלן: חוק הנוער), והמבקש הופנה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינו.

3. בשני התסקירים שהוגשו, העריך שירות המבחן כי העבירות נעברו בעת שהיה המבקש מצוי במצוקה נפשית עקב חרם ובידוד חברתי. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת המבקש, נוכח סיכויי שיקומו הגבוהים ושילובו בהליך טיפולי; כמו גם הערכתו כי צו מבחן, בשילוב עונש של שירות לתועלת הציבור, ופיצויים לנפגעי העבירה, צפויים להיות גורם הרתעה משמעותי עבורו.