פלוני נ' מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1. מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 59467-05-13, כבוד השופט מ' י' הכהן), שהרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), כפי שיוחס לו בכתב האישום, וגזר עליו עונש של 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר את העבירה בה הורשע, וכן הוטל עליו צו מבחן למשך שנה אחת מיום מתן פסק הדין. הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין, לרבות עצם הרשעתו של המערער.

2. נציג תחילה את הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין. לאלה חשיבות רבה לנוכח קו ההגנה של הסניגוריה. בצהרי היום של חג השבועות המערער – בהיותו בן 17 שנה ו-11 חודשים – וכ-10-20 נערים אחרים השתתפו באירוע שנמשך למעלה משלוש שעות. האירוע החל כ"מלחמת מים" בין הנערים, ובהמשך התפתח לאירוע אלים שבו יודו חפצים שונים אל עבר כלי רכב בעת נסיעתם. החפצים שיודו על ידי הקבוצה כללו ביצים, שקיות ובקבוקי מים, וכן אבנים וחתיכות עץ. באופן ספציפי, נקבע כי המערער היה שותף ליידוי שקיות מים וביצים אל עבר רכבים שנסעו בכביש. בית המשפט הטיל על המערער אחריות פלילית בהיותו מבצע בצוותא, הגם שקבע כי רק אבן אחת פגעה בחלון של רכב ולא ניתן לקבוע כי דווקא הנאשם הוא שהשליך אבן לכיוון כלי הרכב.

           בית המשפט אמנם נמנע מלדון באופן רחב בטענה כי האירוע נבע ממניע גזעני, וזאת מן הטעם שהמאשימה לא ביקשה להרשיע את המערער ואחרים בביצוע עבירה ממניע זה. אף על פי כן, נפסק כממצא עובדתי שהאירוע נשא בחלקו אופי גזעני, לאמור – הקבוצה תרה, לפחות חלקית, אחר רכבים שבהם ישבו נוסעים ערבים, זרקה עליהם חפצים וקראה נגדם קריאות גזעניות. במסגרת זו, הקבוצה פיתחה טקטיקה ופעלה במשותף לאיתור ופגיעה ברכבים שבהם היו נוסעים ערבים: אחד הנערים שימש כתצפיתן, ותפקידו היה להודיע ליתר המעורבים כאשר מגיע רכב שהוא זיהה שיושב בו אדם בעל חזות ערבית; אחר הניח קרש על הכביש כדי לאלץ את הנהגים להאט את נסיעתם; אחרים זרקו חפצים לכביש. בשלב אחד במהלך האירוע עצרה ברחוב מונית שנהגה ערבי. הנערים ניגשו אליה, יידו לעברה אבנים ובקבוקי מים וכן קיללו את הנהג. בנוסף, עולה כי הנערים יידו אבנים אל עבר מיניבוס וכן בקבוקי מים אל עבר מונית אחרת.

           הקביעות העובדתיות נסמכו על עדויות שלושה מתלוננים שנקלעו עם רכביהם לזירת האירוע, וכן על עדויותיהם של חלק מהמעורבים באירוע. על פי קביעת הערכאה הדיונית, המערער בעדותו ניסה לצמצם את מעורבותו בזירה. גרסתו נדחתה, ותחתיה התקבלו עדויות אחרות שהעידו על חלקו באירוע ובמעשה של יידוי חפצים שונים. בהתאם, הורשע המערער, כאמור, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה.

3. בערעורו טוען המערער כי לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי היה במקום לאורך כל האירוע, ובפרט בעת שניזוקו הרכבים. הוא אמנם מודה כי נכח באירוע לזמן מוגבל, אך טוען כי רק לקח חלק במסורת של "יום המים" בשבועות, והשליך שקיות מים וביצים על חבריו בתור משחק וכמנהג של יוצאי צפון אפריקה בחג השבועות. על סמך עדותו כי לא נכח באירוע בעת שניזוקו הרכבים, עותר המערער לקבוע כי לא ביצע בצוותא את העבירה. לחילופין, הוא טוען כי אף אם נזרקו חפצים אל עבר הרכבים החולפים בעת שנכח במקום, הרי שלא היה מודע להתרחשות המדוברת, לנוכח העובדה כי זירת האירוע נפרשה על פני עשרות מטרים. המערער גם סבור כי בית משפט קמא טעה כאשר ייחס לו יסוד נפשי של כוונה, כפי שדרש סעיף 332(3) לחוק. לדבריו, ערכאה קמא לא הצליחה לזהות אצלו צפייה סובייקטיבית כי מעשיו יובילו בהסתברות קרובה לוודאי להתממשות התוצאה, אלא הסתפקה בקביעת יסוד נפשי של רשלנות. באשר לגזר הדין – נטען כי לאור התסקיר החיובי מצד שירות המבחן לנוער, יש מקום להימנע מהרשעה.

           המשיבה, מצדה, סומכת ידיה על פסק דינה של ערכאה קמא. היא מציינת כי המתלוננים חשו בסכנת חיים ממעשי המערער ואחרים, שנשאו גם גוון לאומי. לדבריה, אין זה משנה במקרה זה האם המערער בעצמו זרק אבנים באירוע, ודי בקביעת בית המשפט המחוזי כי המערער היה שותף באירוע והשליך חפצים שונים אל עבר רכבים נוסעים. עוד טוענת המשיבה כי אין לקבל את המסקנה העולה מתסקיר שירות המבחן כי המערער הביע חרטה, שכן הוא דבק בטענתו כי הגרסה שקבע בית המשפט המחוזי אינה מהימנה.

דיון והכרעה

4. הניסיון להציג את האירוע כחלק ממסורת של חג השבועות בקרב יוצאי צפון אפריקה אין לו מקום כלל בהינתן הנסיבות כולן, ויש בכך אף לפגוע בעדה. הטענה נדחית. בית משפט קמא הגדיר את האירוע כ"אלים ומסוכן", ופסק כי המערער ואחרים סיכנו את חייהם של הנוסעים בכביש עת יידו חפצים שונים אל עבר רכבים נוסעים. זאת, תוך שקבוצת הנערים מיקדה, לפחות באופן חלקי, את הפגיעות ברכבים שהיא זיהתה כשייכים לנוסעים ערבים.