פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן-אור) מיום 30.8.2018 ב-מ"ת 36655-03-18 שבה הורה בית המשפט על שחרור העורר לחלופת מעצר בית מלא בתנאים ובערבויות כפי שקבע, עד לסיום ההליכים בתיק הפלילי המתנהל נגדו; בעוד שלטענת העורר וכפי שיפורט, לא היה מקום להורות על מעצר בית כלל, כאשר לדבריו הסיכויים להרשעת העורר הם "קלושים עד אפסיים". יצוין כי ההחלטה שהיא נושא הערר ניתנה בהמשך להחלטה מיום 27.8.2018 (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) שבה נקבע כי חלה התפתחות בתיק העיקרי שיש בה משום כרסום מסוים בתשתית הראייתית לאישומים נגד העורר. ההחלטה מיום 27.8.2018 ניתנה בבקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בהחלטה קודמת שבה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים (השופט מ' סובל, החלטה מיום 11.4.2018).

הרקע לערר

2. נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 18.3.2018 לבית המשפט המחוזי בירושלים, המייחס לו עבירות של אינוס – עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ניסיון למעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק, בצירוף סעיף 25 לחוק; ומעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 21.12.2013 בשעות הבוקר המוקדמות, שעה שהעורר נהג ברכב הסעות, הבחין במתלוננת, ילידת XX.XX.1996, ובחברתה מחכות ל"טרמפ" ועצר לאוספן. העורר נעתר לבקשת המתלוננת וחברתה להסיע אותן כל אחת לביתה, והן עלו לרכב. לאחר שעצר העורר לחברתה של המתלוננת בביתה, המשיך העורר בנסיעה לכיוון שכונת מגוריה של המתלוננת תוך שהוא מחמיא ליופייה ומבקש שתיתן לו נשיקה. בשל חששה מהעורר, השיבה לו כי תנשק אותו לאחר שתרד מהרכב, ובתגובה הוציא העורר את לשונו ושיחק עם הלשון מצד לצד בשפתיו. בשלב מסוים של הנסיעה ביקשה המתלוננת מהעורר לעצור את הרכב ולאפשר לה לרדת ממנו, ואילו העורר המשיך בנסיעה ודרש כי קודם תיתן לו נשיקה.

           בסמוך לכך, עצר העורר את הרכב בפתאומיות, דחף את המתלוננת לעבר המושב האחורי והחל לכפות עצמו עליה, תוך שהוא עושה שימוש בכוח ומתעלם מהפצרותיה ובקשותיה שיפסיק ויניח לה ללכת. כאשר הגיע למקום רכב וצפר על שום ההפרעה לתנועה שיצר רכבו של העורר, חזר העורר למושב הנהג ונסע מרחק מה עד שעצר בצד הדרך. המתלוננת שבה וביקשה מהעורר שיפתח את הדלת ויאפשר לה לצאת מן הרכב, אך העורר לא נעתר לבקשותיה. המתלוננת שחששה לחייה פתחה את החלון והוציאה דרכו את רגליה במטרה לקפוץ דרך החלון ולהימלט מהרכב, אך על אף ניסיונותיה העורר הצליח לגבור על המתלוננת ולמשוך אותה בכוח חזרה לתוך הרכב. אדם שהתגורר בסמוך למקום (להלן: השכן) הבחין במתרחש דרך חלון ביתו, יצא מביתו והתקדם לכיוון הרכב. העורר הסיט את וילונות הרכב, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, אחז בראשה של המתלוננת בחוזקה וניסה להחדיר את איבר מינו לפיה, תוך שהיא מתנגדת לו. לאחר מכן, ותוך התעלמות מבקשותיה החוזרות שיחדול ממעשיו, הפשיט העורר את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת והצמיד את לשונו לאיבר מינה. אחר כך החדיר העורר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, נגד רצונה, כשהיא דוחפת אותו בידיה. העורר המשיך במעשיו עד שהגיע לפורקן. השכן הגיע לרכב, הבחין בעורר כשהוא ללא מכנסיו ודפק על חלון הרכב. העורר בתגובה הרים את מכנסיו, ניגש למושב הנהג, ופתח את דלת הרכב. בשלב זה המתלוננת נמלטה והעורר החל בנסיעה מהמקום.

           יצוין כי כתב האישום הוגש בחלוף כארבע שנים ושלושה חודשים מעת התרחשות המקרה, וזאת עקב גילוי חקירתי שבמסגרתו נמצאה התאמה בין פרופיל ה-DNA של כתמי הזרע שנמצאו על בגדי המתלוננת מיום האירוע, לבין פרופיל ה-DNA של העורר. גילוי זה הוביל למעצרו של העורר בחודש מרץ השנה.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה מיום 20.3.2018 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר וכן כי קיימת עילת מסוכנות, הן לכלל הנשים והן למתלוננת בפרט, וזאת חרף העובדה כי חלפו למעלה מארבע שנים מאז האירוע ועד מעצרו של העורר. בתסקיר המעצר מיום 25.3.2018 הומלץ להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים, זאת בשל רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות מין ובהעדר מפקחים מתאימים. משהונח התסקיר לפני בית המשפט, בהחלטה מיום 11.4.2018 הורה בית המשפט המחוזי (השופט מ' סובל) על מעצר העורר עד תום ההליכים. לאחר שהוגש ערר, שנמחק משקיבל בא כוח העורר את המלצת בית המשפט וחזר בו ממנו (בש"פ 3214/18, 29.4.2018), הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר שבה הוצעו מפקחים חדשים. במסגרת הדיון בבקשה הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר משלים מאת שירות המבחן שיכלול גם את עמדת המתלוננת; ביום 27.5.2018 ניתן תסקיר כאמור, שבו חזר שירות המבחן על המלצתו בדבר מעצר העורר עד תום ההליכים.

           ביום 3.6.2018 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר (השופט מ' סובל), בהחלטה שדנה בעניין עילת המעצר וחלופת המעצר בלבד. בקשה שניה לעיון חוזר, שנסובה הפעם על שאלת קיומן של ראיות לכאורה, נדחתה אף היא בהחלטה מפורטת מיום 5.7.2018 תוך ניתוח כלל הראיות בתיק (השופט מ' סובל, להלן: ההחלטה מיום 5.7.2018). בהחלטה זו נקבע כי "הפוטנציאל הראייתי הגלום במכלול החומר שבתיק החקירה מקים סיכוי סביר לקביעה בהליך העיקרי כי המבקש ביצע במתלוננת את כל המעשים המיניים בניגוד להסכמתה" (סעיף 6). על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 5571/18), שבו עמד על כך שקיימות תלונות קודמות שהגישה המתלוננות במקרים אחרים, ואלה נסגרו ללא הגשת כתב אישום בעילה של היעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין; ועל כן טען כי יש בכך כדי לפגוע עד מאד במהימנותה של המתלוננת. משהועלתה הטענה על ידי העורר ולאחר בירור שערכה המשיבה, הודיעה המשיבה כי תיקי החקירה שנפתחו בעקבות תלונות קודמות שהגישה המתלוננת ונסגרו כאמור, מהווים חומר חקירה רלוונטי. בהחלטה מיום 13.8.2018 קבע בית משפט זה (השופט י' אלרון) כי המסגרת הדיונית המתאימה לדון בטענות העורר היא הגשת בקשה חדשה לעיון חוזר, וזאת משום שהמידע לגבי התלונות הקודמות לא היה מונח לפני בית המשפט בעת שניתנה ההחלטה מיום 5.7.2018; ועל כן נקבע בערר כי יש לשוב ולהגיש בקשה לעיון חוזר.

           בעקבות כך אכן הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר, בהסתמך על חומר החקירה החדש בדבר תלונותיה הקודמות של המתלוננת. בהחלטה מיום 27.8.2018 (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) קבע בית המשפט המחוזי כי "העובדות הידועות עתה באשר להגשת שלוש תלונות וסגירתן מחוסר ראיות מספיקות מחלישות את האמינות שניתן לייחס לגרסת המתלוננת, ובמארג הכולל מהוות כרסום מסוים בראיות התביעה" (סעיף 6). בהמשך לכך הוסיף וציין בית המשפט כי לעורר אין עבר פלילי, וכי למעלה מארבע שנים מעת האירועים נושא כתב האישום היה העורר חופשי ללא כל תנאי (מאחר שזהות החשוד בתיק לא היתה ידועה). בנסיבות אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי מן הראוי לבחון אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר – ככל שתימצא חלופה מתאימה. בהמשך להחלטה זו, ביום 30.8.2018 ולאחר שהמפקחים המוצעים התייצבו ונחקרו, קבע בית המשפט (השופטת נ' בן-אור) כי יש אמנם מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר; ומשקבע כך, הורה כי העורר יהיה נתון במעצר בית בפיקוח מלא בדירה ברחוב דב יוסף 2 בשכונת גילה, כשבכל שעות היממה ישהה במחיצתו אחד מן המפקחים שאושרו על ידי בית המשפט, וזאת בנוסף לתנאים מגבילים ולהפקדת ערבויות מצד העורר ומצד המפקחים. על החלטה זו נסוב הערר דנן.

טענות הצדדים