פלוני נ' מדינת ישראל

           לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם ו-א' רון) מיום 31.5.2018 בע"פ 69712-01-18, במסגרתו נדחה באופן חלקי ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) מיום 30.11.2017 ועל גזר דינו מיום 10.1.2018 בת"פ 47136-04-16.

הרקע לבקשה

1. נגד המבקש הוגש ביום 23.4.2016 כתב אישום הכולל שני אישומים במסגרתם יוחסו לו עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים בפתח ישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 24.4.2017, ונמחקה עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש שיוחסה למבקש.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, באישום הראשון, המבקש נסע ברכב שנפסל לשימוש על שטח הפרדה על מנת לעקוף עומס תנועה באזור גוש עציון. שוטר שכיוון את התנועה במקום הורה לו לעצור אך הוא סרב ונסע מהמקום תוך שהוא עולה עם רכבו על כיכר שהייתה באזור. השוטר נכנס לניידת ורדף אחר המבקש תוך שהוא קורא לו לעצור. במהלך המרדף המבקש סטה מנתיבו לכיוון הניידת מספר פעמים על מנת להפחיד את השוטר. בשל עומס תנועה בהמשך הדרך, נאלץ המבקש לעצור את מכוניתו והשוטר הצליח לחסום את מכוניתו. השוטר ניגש אל המבקש וביקש ממנו למסור תעודת זהות אך הוא סרב בטענה שבתו חולה והוא בדרכו לרופא והמשך בנסיעתו ועזב את המקום. בהמשך הנסיעה נעצר המבקש פעם נוספת וסרב שוב למסור תעודה מזהה. לבסוף מסר המבקש את התעודה ושוחרר משום שהיה עם בנותיו ברכב. על פי עובדות האישום השני, המבקש סרב להתייצב לחקירה, ומשהגיעו שוטרים אל בית הוריו על מנת להביאו לחקירה, הוא ניסה להימלט אך נתפס על ידי שוטר. גם בני משפחתו של המבקש ניסו למנוע את מעצרו והיכו את השוטרים שהגיעו לבית.

3. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. כאשר הוצג הסדר הטיעון לפני בית המשפט, הצהיר המבקש כי ראה את כתב האישום המתוקן, כי הוא הבין אותו וכי הוא מודה באמור בו. על כן, באותו יום הורשע המבקש על פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בהתאם למוסכם בהסדר, המבקש הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן.

4. אלא שביום 11.9.2017, בפתח הישיבה שנקבעה לשמיעת הטיעונים לעונש, אמר בא-כוח המבקש כי הוא מבקש לחזור בו מהודאתו וביקש דחיה של מספר ימים על מנת להיפגש עם המבקש באופן מסודר ולגבש את עמדתו. בהמשך לכך, ולאחר שהוחלף הסנגור, הגיש המבקש ביום 14.11.2017 בקשה להתיר לו לחזור בו מהודאתו ולבטל את הרשעתו. במסגרת הבקשה נטען כי עורך הדין שייצג אותו בעת שהודה, הסביר לו את משמעות הסדר הטיעון בלחץ זמנים, מבלי שניתנה לו אפשרות לשקול את העניין באופן מלא כאשר נאמר לו שאם הוא יורשע הוא צפוי לעונש כבד. משכך, הודה במיוחס לו משיקולים מוטעים ומבלי שביצע את המעשים.

5. ביום 30.11.2017 דחה בית משפט השלום את הבקשה בקבעו כי המבקש לא ביסס קיומו של פגם שנפל בהליך או בהבנתו את משמעות הודאתו, ואף לא הוכיח כי קיים נימוק מיוחד להתיר לו לחזור בו מהודאתו. כן נקבע כי טענתו ללחץ הזמנים אינה מסתדרת עם לוח הזמנים של ההליך – המבקש יוצג על ידי עורך הדין הראשון במשך חודשים ארוכים, וחלפו כשלושה חודשים בין מועד מתן התשובה לאישום ועד ליום הצגת הסדר הטיעון. כן צוין כי גם אם המבקש הוזהר שאלמלא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אין בכך כדי ללמד כי לא הודה מרצונו החופשי.

6. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין העונש ולאחר עיון בתסקיר שירות המבחן, ביום 10.1.2018 קבע בית המשפט בגזר דינו כי מתחם העונש ההולם את מכלול המעשים בהם הורשע המבקש נע בין 8 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים לרבות פסילת רישיון נהיגה. בהמשך לכך בית המשפט סקר את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, לקולא ולחומרה, ובהן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש, הודאתו במעשים והעובדה שרק הוא הועמד לדין מבין כל המעורבים באישום השני. לאחר שקלול הנסיבות האמורות, גזר בית המשפט על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל; חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; שמונה חודשי פסילת רישיון; חצי שנה פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

7. ביום 27.9.2017 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור נטען כי שגה בית המשפט משלא אפשר למבקש לחזור בו מהודאתו בכתב האישום המתוקן. לדידו, החלטתו להודות ניתנה בלחץ ומשיקולים שאינם נכונים, וכראייה לכך יש בידיו מסמכים המוכיחים שהוא לא ביצע חלק מהמיוחס לו בכתב האישום. עוד נטען כי הוא העלה את הבקשה בהזדמנות הראשונה האפשרית, וכי החלטת בית המשפט מנוגדת להוראת סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) הדן במתן אפשרות לנאשם לחזור בו מהודייתו ולפסיקה הנוהגת. לעניין העונש, נטען כי בגזר הדין לא ניתן מספיק משקל לעובדה שמבין כל המעורבים באישום השני הוא היחיד שהוגש נגדו כתב אישום ולממצאי תסקיר שירות המבחן, בהם הרקע המשפחתי המורכב של המבקש אשר היה נתון משחר ילדותו לאלימות פיזית ולהתעללות רגשית; העובדה שביצע ניסיון אובדני; שבתו הבכורה נפטרה, אשתו סובלת מדיכאון כבד וחרדות קיצוניות, והיא תלויה בו תלות נפשית ופיזית מוחלטת. עוד נטען בהקשר זה כי שגה בית המשפט משלא מצא לקבל את המלצת שירות המבחן להשית עליו מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לצד צו מבחן.