פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרכב השופטים: א' דראל; ע' זינגר; ו-ח' מאק-קלמנוביץ), בע"פ 23303-12-17, מיום 10.4.2018, בגדרו של פסק הדין, התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג' סקפה שפירא), בת"פ 2799-11-14, מיום 31.10.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, אשר ייחס לו תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. יצוין, כי מעדותה במשטרה של אשתו של המבקש (להלן: פלונית) עולה, כי התנגדה להגשת כתב האישום, ולפיכך, אין לראותה כ"מתלוננת" במסגרת החלטה זו. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 11.11.2013, התגלע עימות בין המבקש לבין אשתו, על רקע חשדה כי המבקש מתכתב עם נשים אחרות באמצעות הטלפון הנייד שלו. נטען, כי במסגרת העימות, הסתגרה פלונית בשירותים, כשברשותה הטלפון הנייד של המבקש. בתגובה, גרר המבקש את פלונית ברגליה למטבח ושפך עליה כוס נס קפה ומים, היכה אותה בפניה באגרופיו, ובעט בה, עד אשר בתם של השניים יצאה אל הסלון והחלה לצעוק. עוד נמסר בכתב האישום, כי פלונית ניסתה להתחמק מאחיזתו של המבקש, בין השאר, באמצעות דחיפות, שריטות, ואף נשיכת ידו וגבו של המבקש. בהמשך האירועים המתוארים לעיל, ננעלו פלונית ובתה בחדר של האחרונה עד להגעת אחיותיה של פלונית בבוקר שלמחרת. כנטען, כתוצאה ממעשיו של המבקש, נחבלה פלונית בפניה, ונגרמה לה המטומה ונפיחות סביב עינה.

3. ביום 22.10.2017, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית משפט השלום העמיד את עובדות המקרה המתואר בכתב האישום על דיוקן, וקבע כי המבקש ופלונית נהגו באלימות הדדית, האחד כלפי השנייה, ואיש מהם לא פעל מתוך הגנה עצמית. בית משפט השלום התרשם, כי פלונית היא "אישה אסרטיבית, דעתנית הנוהגת... לא פעם בצורה בוטה, תוקפנית ואלימה כלפי בן-זוגה, ואינה חוששת מלנקוט נגדו במעשי אלימות".

לאחר סקירת מכלול הראיות, קבע בית משפט השלום, כי משהבחין המבקש בכך שפלונית הסתגרה בשירותים עם הטלפון הנייד שלו, התפתח בין השניים "מאבק פיזי על הטלפון", אשר במסגרתו, גם פלונית וגם המבקש "נהגו בצורה אלימה – היא דחפה אותו, בעטה בו ונשכה אותו, וגם הוא דחף אותה והכה אותה בידיו במכות אגרוף. מעשי האלימות של פלונית כלפי הנאשם [המבקש] בוצעו באופן עצמאי ולא רק על מנת להתגונן מפני מעשי האלימות שלו". בית משפט השלום הבהיר, כי כוס נס הקפה נשפכה על פלונית מאוחר יותר, וזאת תוך "מאבק נוסף על הטלפון שכלל אלימות הדדית מצד שניהם". בסיכומו של דבר, נקבע כי:

"העובדות שתוארו מבססות את העבירה המיוחסת לנאשם [המבקש], ואולם הן מעלות, כי מעשי אלימות דומים, שאינם פחותים בחומרתם, בוצעו לכאורה באותו אירוע גם מצדה של פלונית. השאלה מי פתח במעשי האלימות אינה בעלת חשיבות רבה לצורך קביעת האשמה, שכן מעשיו אל הנאשם [המבקש], כפי שקבעתי לאור מכלול הראיות שהובאו בפני, לא נעשו בנסיבות של הגנה עצמית."

4. מפאת העובדה שהוגש כתב אישום נגד המבקש בלבד, בעוד שהתברר כי מעשי האלימות במהלך האירוע היו הדדיים, נדרש בית משפט השלום לשאלה, האם מדובר באכיפה בררנית בעניינו של המבקש. ראשית, עמד בית משפט השלום על האופן שבו נוהלה חקירת המשטרה במקרה דנן. צוין, בין היתר, כי החוקרת המשטרתית אמרה לפלונית, אשר סירבה למסור עדות בחקירתה הראשונה במשטרה, כי במידה שתדבוק בעמדתה זו, היא תיאלץ להגיש נגדה כתב אישום. בית משפט השלום קבע, בהקשר זה, כי:

"לא אוכל לקבוע פוזיטיבית, כי החקירה בוצעה במכוון מתוך מגמה של החוקרת 'להפליל' את הנאשם [המבקש] ו'להציל' את פלונית, ואולם, האופן שבו התנהלה החקירה אכן מעלה תהיות. העיקשות שגילתה השוטרת לקבל גרסה מפלונית ולקבל ממנה מסמכים רפואיים אין בה לטעמי כדי להצביע על מגמתיות, כי אם על נחישות של השוטרת לבצע את תפקידה בצורה טובה. עם זאת, בחינת התבטאויותיה של השוטרת (למשל – 'את צריכה להבין שיש פה כבר עליית מדרגה... את כל הלילה חטפת ממנו מכות'... 'אצלי, באזור התחנה שלי, שום אישה לא תירצח. אני אגן בחירוף נפש על כל אישה שאני יודעת שהיא בסכנת... חיים, ואת בסכנת חיים'...) מלמדת, כי סביר שלשוטרת היכרות עם דפוס התנהגות של נשים קורבנות אלימות במערכת זוגית, שנוטות להסתיר ולטשטש את האלימות שחוות גם בפני גורמי האכיפה. ייתכן שהיכרותה של דפוס זה הובילה את השוטרת באופן לא מודע ולא מכוון לפעול מתוך הנחות שעשויות להיות נכונות במקרים מסוימים, אך אינן נכונות במקרה דנן." [הדגשות לא במקור – א.ש.]

          יצוין, כי פלונית נחקרה גם היא באזהרה, לאחר מתן עדותה הראשונה במשטרה. בית משפט השלום התייחס לדו"חות הערכת המסוכנות שערכה החוקרת לגבי בני הזוג. בעוד שהחוקרת קבעה כי מסוכנותו של המבקש גבוהה, הרי שבעניינה של פלונית, "לא סומנו פרמטרים רלבנטיים, שאין חולק שהתקיימו". בית משפט השלום ציין כי, בנסיבות העניין, ובפרט כאשר מהודעת המבקש במשטרה עלתה טענה לפיה הוא חווה אלימות מצדה של פלונית, "מן הראוי היה שאירועים אלה יחקרו באותה נחישות שבה נחקר עניינו" של המבקש.