פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הרכב השופטים: ד' ברלינר – שופטת עמיתה; מ' דיסקין; ו-ש' יניב), בעפ"ג 50670-03-17, מיום 14.2.2018. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד), בת"פ 24861-12-14, מיום 7.2.2017.

             בהחלטתי מיום 25.3.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 11.12.2014, הוגש כתב אישום מתוקן נגד המבקש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר ייחס לו שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין).

3. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, קודם ליום 21.7.2014, ניהלו המבקש והמתלוננת 1 קשר ידידותי, למשך תקופה של ארבעה חודשים. ביום 20.7.2014, בסמוך לשעה 20:00, הגיעה המתלוננת 1 לדירתו של המבקש, ובילתה עמו מספר שעות, כאשר בחצות, צפו בחדשות. לאחר זמן מה, הודיעה המתלוננת 1 למבקש, כי ברצונה ללכת לשתות קפה, והמבקש לא התנגד לכך. המתלוננת 1 יצאה, ובשעה 01:30 לערך, חזרה לדירת המבקש, וישבה לצד המבקש, אשר קם לפתע, אמר למתלוננת 1 כי היא "חסרת רגישות מאחר שאינה מתעניינת בחדשות", ומשך בשערה בחוזקה עד שהשיער נתלש. בהמשך, ובעוד שניהם ערומים, תקף המבקש את המתלוננת 1 בשנית, בכך שסטר לה ומשך בשערה. כתוצאה ממעשיו של המבקש, נגרמו למתלוננת 1 שטף דם בעין שמאל, רגישות בקרקפת ושריטות בידה השמאלית, אשר הוגדרו כחבלה של ממש.

עוד עולה מכתב האישום המתוקן, כי עובר ליום 5.12.2014, ניהלו המבקש והמתלוננת 2 קשר זוגי, במשך כשבוע, במהלכו התארחה המתלוננת 2 בדירתו של המבקש. ביום 5.12.2014, הגיעה המתלוננת 2 לדירת המבקש, ובילתה עמו את הלילה. בשעה 11:00 לערך, עת התעוררו השניים, ביקשה המתלוננת 2 מהמבקש לחזור לביתה, באומרה "נראה לי שעוד מעט אזוז", וזאת על אף שהשניים תכננו לטייל ביחד. בתגובה לכך, העיר המבקש למתלוננת 2, ואמר לה כי היה עליה לומר את דבריה בצורה אחרת. בהמשך, לאחר שהמתלוננת 2 הלכה לקחת את משקפיה מחדר אחר – הביע המבקש שוב את מורת רוחו, ואמר למתלוננת 2 "עכשיו תקומי ותעופי מפה". בזמן שהמתלוננת 2 החלה לאסוף את חפציה, ניגש אליה המבקש, הסיר את משקפיה מעל פניה, משך את שיערה בחוזקה, ותפס בצווארה. רק לאחר שהמתלוננת 2 אמרה למבקש, כי הוא מכאיב לה, כי היא מפחדת, ורוצה לחזור לביתה – חדל המבקש ממעשיו. לאחר מכן, ביקש המבקש מהמתלוננת 2 לחבק אותו כדי לראות שהכל בסדר, ואף ביקש ממנה לחלוץ את נעליה, ולשכב לצידו במיטה. המתלוננת 2 פעלה בהתאם לדרישתו של המבקש, ורק לאחר שהתרצה, עזבה המתלוננת 2 את דירתו של המבקש. כתוצאה ממעשיו של המבקש, נגרם למתלוננת 2 שטף דם בכתף שמאל, אשר הוגדר כחבלה של ממש.

4. ביום 12.3.2015, ובהתאם להסדר טיעון בין המשיבה לבין המבקש (להלן: הסדר הטיעון), הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. במקביל, הורה בית משפט השלום לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של המבקש, ולממונה על עבודות השירות להגיש חוות-דעת בכל הנוגע למידת התאמתו של המבקש לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

5. ביום 7.2.2017, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. בפתח הדברים, פירט בית משפט השלום, בהרחבה, את האמור בחמשת תסקירי שירות המבחן אשר הוגשו בעניינו של המבקש. בהמשך, ובבואו לקבוע מתחם ענישה הולם ביחס למעשי המבקש, עמד בית משפט השלום על השיקולים בהם יש להתחשב בקביעת המתחם בעניינו של המבקש, היינו: יצירת יחס הולם בין חומרת מעשי המבקש ומידת אשמו לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו; מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן; ומדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות ביצוע העבירה. לאחר זאת, קבע בית משפט השלום מתחם עונש הולם אשר נע בין עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות  לבין 18 חודשי מאסר. בית המשפט הדגיש, כי יש לגזור את עונשו של המבקש בגדרי המתחם, תוך התחשבות "בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים", וביניהן: גילו של המבקש (בן 39); נסיבותיו האישיות; הודאת המבקש "המצביעה על נטילת אחריות"; עברו הפלילי של המבקש הכולל שתי הרשעות בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. בית משפט השלום קבע, בהקשר זה, כי:

"מעשיו של הנאשם [המבקש] הם חמורים וראויים לכל גינוי. הנאשם נקט באלימות כלפי נשים איתן התחבר...בצד האלימות הקשה בה נהג הנאשם כלפי המתלוננות קיימים אלמנטים של השפלה וכוחניות. הנאשם ביקש להשליט מרותו על גופן של הנשים ולשלוט ברוחן משדבר זה לא התאפשר לו הוא נקט באלימות כלפי אותן נשים שגרמה להן לחבלות בגופן".