פלוני נ' מדינת ישראל

 ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.3.2015 בתפ"ח 11690-07-13 שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיא ר' לורך והשופטים צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ

השופטת ד' ברק-ארז:

1. המערער, פועל בניין, תקף את המתלוננת, עובדת ניקיון באתר הבנייה שבו עבד, וביצע בה אונס ומעשה מגונה. הוא הורשע והושת עליו עונש מאסר של שמונה וחצי שנים בפועל, לצד עונשים נוספים ופיצוי. האם יש מקום להקל בעונשו בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבותיו האישיות? אנו סבורים שיש להשיב על שאלה זו בשלילה.

כתב האישום ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.        נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (תפ"ח 11690-07-13) שייחס לו עבירות של אונס ומעשה מגונה במתלוננת. על-פי האמור בכתב האישום, המתלוננת הגיעה לבניין שבו עבד המערער כפועל כדי לנקות את ה"דירה לדוגמה" (להלן: הדירה). המערער פתח לה את הדירה כדי שתוכל לבצע את עבודתה. כאשר התקשתה המתלוננת לפתוח את החלון במטבח הדירה, התקרב אליה המערער ונצמד אל ישבנה בעודו מסייע לה בפתיחת החלון. המתלוננת דחתה אותו מעל פניה והמערער עזב את הדירה. בהמשך, לאחר שהמתלוננת הייתה שקועה בעבודתה חזר המערער לדירה. לשאלתה של המתלוננת מדוע הוא לא הלך לאכול עם חבריו השיב "אני לא רוצה לאכול, אני רוצה אותך". מיד לאחר מכן המערער נצמד אל המתלוננת וגרר אותה למיטה שנמצאה בדירה, וכל זאת כשהמתלוננת בוכה וצועקת. המתלוננת ניסתה להיחלץ ממנו, קראה בשמותיהם של מעסיקיה והתחננה בפני המערער שיעזוב אותה, אך הוא דחף אותה בשנית אל המיטה, אחז בחוזקה את ידיה, הפשיל את מכנסיה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לפורקן. מיד לאחר מכן הקיאה המתלוננת מספר פעמים ובכתה ללא הרף. בגין מעשיו אלה יוחסו למערער עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ומעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

3.        במשפטו הכחיש המערער את העבירות המיוחסות לו, והציג גרסה לפיה המתלוננת היא שיזמה את המגע המיני ביניהם, ואף פיתתה ועודדה אותו לעשות כן. בנוסף, המערער טען כי אינו בטוח אם אכן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, וכן טען כי כשפגש אותה לאחר האירוע "היא השתנתה והתחילה לצעוק". מנגד, המתלוננת חזרה בעדותה על הגרסה שמסרה במשטרה, אשר משקפת את האמור בכתב האישום.

4.        בנוסף למערער והמתלוננת העידו במשפט עדים נוספים שהתייחסו למצבה הנפשי של המתלוננת ולהתנהגותה מיד לאחר האירוע, ובכלל זה להקאותיה הרבות והבלתי נשלטות באותו זמן, למצבה הנפשי ולניסיונה לשפוך חומר ניקוי על המערער.

5. ביום 19.11.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער במעשים המיוחסים לו (סגנית הנשיא ר' לורך והשופטים צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ). בית המשפט המחוזי מצא את גרסתו של המערער לא מהימנה. מנגד, בית המשפט המחוזי התרשם ממהימנותה של גרסת המתלוננת שתאמה את מכלול הראיות שהוצגו.

6.        בהמשך לכך, טענו הצדדים בעניין גזר דינו של המערער. עמדת המדינה הייתה שיש מקום להחמיר במקרה זה בשים לב לא רק לחומרה הנודעת להרשעה באונס אלא גם לנסיבות ביצוע העבירה, ובכלל זה תקיפת המתלוננת תוך הפעלת כוח בזמן שהייתה מצויה לבדה בבניין, והפגיעה הקשה במצבה הבריאותי ותפקודה המשפחתי והתעסוקתי, כפי שזו עלתה מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש. באופן יותר ספציפי טענה המדינה כי מתחם העונש ההולם את האירוע נע בין 8 ל-12 שנות מאסר בפועל.