פלוני נ' מדינת ישראל

1.  בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.5.2018 (ת"פ 514-03-17, השופטת ל' מרגולין-יחידי). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש העורר שבגדרה עתר לעיין בחומר הכלול בתיק חקירה.

כתב האישום וההליכים עד כה

2. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו מעשים אלימים במספר מקרים כלפי חמישה מילדיו, שכולם היו קטינים בעת ביצוע המעשים הנטענים, במהלך התקופה שבין שנת 1999 ועד ליום 13.1.2017. על-פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, העורר השליט בביתו אורח חיים רווי אלימות, ביזוי, השפלה ופחד בכך שנהג להכות את ילדיו בכל חלקי גופם ואף הצליף בהם באמצעות חגורה ומקל, נשך אותם, "סחב" אותם באוזניהם ובשערותיהם, ואף גזר את צמותיה של אחת מבנותיו הקטינות כעונש. כמו כן, כך נטען, נהג לקרוע את בגדיהם, לשבור חפצים אישיים שלהם ולכנותם בכינויי גנאי וגידופים. בהמשך, מגולל כתב האישום חמישה אישומים, המפרטים מעשים אלימים ספציפיים שביצע העורר בילדיו בהזדמנויות שונות (הרחבה נוספת מופיעה בהחלטותיי הקודמות בעניינו של העורר מיום 28.9.2017 (בש"פ 7130/17) ומיום 6.6.2018 (בש"פ 4292/18)).

3.  בגין המעשים המתוארים בכתב האישום יוחסו לעורר חמש עבירות של התעללות בקטין בידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ארבע עבירות של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש על-ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, וכן ריבוי עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע על-ידי אחראי לפי סעיף 379 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין.

4.  במסגרת ההליך העיקרי הגיש העורר מספר בקשות לקבל חומר חקירה לעיונו. בתחילה הגיש בקשות שהוגדרו על ידו בקשות לגילוי ראיות לפי סעיפים 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי או החוק) וסעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. בקשות אלה נדחו, וכך גם ערר שהוגש על כך לבית משפט זה, תוך שנקבע כי העורר לא היה רשאי להגיש את בקשותיו מכוח סעיף 43 האמור (בש"פ 296/18, השופט י' עמית). בהמשך הגיש העורר בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, בגדרה עתר העורר לקבל לידיו, בין היתר, כל תרשומת או תיעוד של המדינה ביחס לאי-העמדתה של אשתו לשעבר לדין. המבקש טען בבקשה זו כי מהעדויות השונות בהליך, לרבות עדותה של אשתו לשעבר, עולה כי לאורך השנים היא ביצעה מעשי אלימות קשים בו ובילדיו באופן שמצדיק לשיטתו את העמדתה לדין. על רקע זה, טען העורר לאכיפה בררנית. המדינה הבהירה בתגובה לבקשה זו כי טרם התקבלה החלטה באשר להגשת כתב אישום כנגד אשתו לשעבר של העורר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ובהמשך לכך נדחה עררו של המבקש בבית משפט זה (בש"פ1628/18, השופט מ' מזוז (להלן: בש"פ 1628/18)). במסגרת ההחלטה בערר קבע השופט מזוז כך:

"אשר להחלטה על סגירת התיק נגד גרושתו של העורר. נאשם אכן רשאי להעלות טענה בדבר אכיפה בררנית במסגרת טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ או בשלב מאוחר יותר של המשפט (סעיף 151 לחסד"פ). טענה זו טעונה ביסוס מצד הנאשם. בידי העורר מצוי זה מכבר חומר החקירה בתיק אשר לכאורה אמור לבסס את טענתו לאכיפה בררנית ביחס לגרושתו. ככל שהטענה תועלה על ידי העורר, יוכל בית המשפט, אם ימצא לנכון, להורות לתביעה לפרט תגובתה ולמסור מידע נדרש לצורך בירור והחלטה בטענה כזו. הליך זה אמור להתנהל בפני המותב הדן בתיק ואין לכך ולא כלום עם הליך בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ" (שם, בפסקה 8).

5. עוד יצוין, להשלמת התמונה, כי בכל הנוגע לחומרים נוספים שהתבקשו במסגרת אותו הליך, כגון יומנה האישי והטלפון הנייד האישי של בתו של העורר, נקבע כי מאחר שאלה עשויים להכיל מידע אישי רב ורגיש, הרי ש"מדובר במקרה מובהק בו מתקיימים השיקולים המובילים למסקנה שמקומה של בקשת ההגנה לחשיפת חומרים אלה הוא בהליך לפי סעיף 108 לחסד"פ בפני המותב הדן בתיק, ולא בהליך לפי סעיף 74" (שם, בפסקה 9).

6.  ביום 21.3.2018 הגיש העורר בקשה נוספת שהוגדרה על-ידו בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בבקשה טען העורר כי אחת מבנותיו הגישה תלונה במשטרה בגין מעשי אלימות שהתרחשו במשפחה, ובעקבות זאת נפתח תיק חקירה נוסף (להלן בהתאמה:המתלוננת בתיק הנוסף ו-התיק הנוסף). העורר טען כי לחומר בתיק הנוסף יכולה להיות חשיבות גדולה למשפטו, בין היתר מאחר שהוא עשוי לשפוך אור על השימוש באלימות בבית המשפחה, וכן משום שניתן ללמוד מן התלונה על תיאום עדויות בין בני משפחה שהעידו נגדו. בתגובת המדינה לבקשה נטען כי מדובר בתלונה שהוגשה בחודש פברואר 2018 וכי האירועים המתוארים בה מאוחרים ולא רלוונטיים למיוחס לעורר בכתב האישום, כך שאינם מהווים חומר חקירה בהקשרו של התיק המתנהל. עוד הוסיפה המדינה כי המתלוננת בתיק הנוסף לא מסרה בתלונתה דבר באשר לתיאום עדויות, וכי מדובר בתלונה שהוגשה נגד קטינים אחרים אשר כלל לא נחקרו לנוכח המלצת הגורמים המטפלים שהתייחסה למצבם המורכב.

7. ביום 14.5.2018 התקיים דיון בבקשת העורר בבית המשפט המחוזי, וזאת לאחר שהמותב בהליך העיקרי קיבל את הסכמת הצדדים לכך שידון בבקשה (להבדיל ממותב אחר, כנהוג בבקשות לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי). בדיון הוסיף בא-כוח העורר וטען כי החומר בתיק הנוסף עשוי להשליך על מהימנותם של עדי התביעה ואף יוכל לסייע לו בביסוס הטענה בדבר אכיפה בררנית. זאת, מאחר שאף בתיק הנוסף לא הוגש כנגד אשתו לשעבר כתב אישום, הגם שעל-פי הנטען אף היא נקטה באלימות.

8.  בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי בחן את החומר המבוקש מהתיק הנוסף והגיע לכלל מסקנה כי אין מקום להעמידו לעיונו של העורר. בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר שהחומר הכלול בתיק הנוסף אינו עומד במבחני הרלוונטיות, הוא אינו "חומר חקירה" במובנו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בתוך כך ציין בית המשפט המחוזי את פרק הזמן המשמעותי – כשנה – שחלף בין התקופה שאליה מתייחס כתב האישום לבין הגשת התלונה בתיק הנוסף. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי המשפט מצוי בישורת האחרונה של פרשת התביעה, וכי למעשה אין בחומר בתיק הנוסף משום חידוש. זאת, בהתחשב בכך שבתו של העורר, המתלוננת בתיק הנוסף, העידה כבר במשפט עצמו על אירועי אלימות בינה לבין אחיה ועל אירועים שבהם הוכתה על-ידי אמה, והאם עצמה אף אישרה את הדברים. בית המשפט המחוזי הדגיש מכל מקום כי אין בחומר שבתיק הנוסף כל התייחסות – ישירה או מרומזת – לטענות בדבר תיאום עדויות. אף לעניין טענת האכיפה הבררנית, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בחומר שבתיק המבוקש כדי לסייע לעורר. לבסוף, לעניין הפגיעה בפרטיותם של הקטינים בני המשפחה, ציין בית המשפט המחוזי כי בתיק הנוסף התבקשה חקירתם של שלושה מהקטינים, אולם פקידת סעד חיוותה דעתה כי החקירה עשויה לגרום להם לנזק נפשי ורגשי נוסף, לנוכח המצב הקשה והמשברי השורר במשפחה.