פלוני נ' מדינת ישראל

לפניי  בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: ר' כרמל; כ' מוסק; ו-ש' רנר), בעפ"ג 52769-02-16, מיום 18.1.2017. בגדרו של פסק הדין, התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כ' השופטת ד' שריזלי), בת"פ 2928-06, מיום 4.2.2016.

2. בהחלטתי מיום 12.3.2019, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 10.2.2012, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בביצוע עבירות של הפרת סודיות, לפי סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ) (ריבוי עבירות); מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 248 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(7) בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (5 עבירות); קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; וניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (2 עבירות). עובדות כתב האישום פורטו בהחלטתי בבקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש בעניין זה (רע"פ 1905/15 משעול נ' מדינת ישראל (23.4.2015)). על כן, אתמקד בגזר דינו של המבקש ובהשגותיו, במסגרת בקשה זו.

4. ביום 2.7.2017, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. בבואו לקבוע את מתחם הענישה בגין העבירות שביצע המבקש, התייחס בית משפט השלום לכתב האישום כמקשה אחת, ועמד על חומרתן של העבירות; על הנסיבות שבהן נעברו העבירות, בהיותו של המבקש בכיר ברשות המיסים, והתנהלותו במצב של ניגוד עניינים ומתוך מטרה לקדם מטרות זרות; ועל ריבוי המעשים, תכיפותם, וביצועם באופן שיטתי וכנוהל קבוע. בית משפט השלום עמד בנוסף על הפגיעה החמורה של מעשי המבקש בערכים החברתיים והציבוריים המוגנים של כבוד האדם והשמירה על פרטיותו, וטוהר המידות של עובדי ציבור; וציין את מעילתו של המבקש באמון "הבלתי מוגבל" שניתן בו על ידי המדינה, מתוקף תפקידו. בית משפט השלום הוסיף עוד, כי ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים מסתמנת מגמה מחמירה, שנועדה לתת ביטוי לאינטרס הציבורי ולמטרות הענישה. על יסוד האמור, קבע בית משפט השלום, כי מתחם הענישה בעניינו של המבקש ינוע בין 7 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, וקנס בטווח של 3000 ₪ עד 20,000 ₪.

          לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, נתן בית משפט השלום את דעתו לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, ובכלל זה ציין כי למבקש אין עבר פלילי, וכי הוא שרת במסירות את המדינה, במשך שנים רבות. בית המשפט הדגיש, כי בשל נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן, וכן בשל מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, ראוי היה לגזור על המבקש עונש במקטע העליון של מתחם הענישה אותו תחם. חרף זאת, ונוכח הפער שנוצר בין המבקש לשאר המעורבים בביצוע העבירות, אשר לא הועמדו לדין, סטה בית משפט השלום לקולה ממתחם הענישה, בקובעו עונש החורג מהמתחם כלפי מטה.

          לאחר זאת, השית בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות; 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירה לפי סעיף 142 לחוק מע"מ, או לפי סעיף 248 לחוק העונשין, בתוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין; 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות, או עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, לרבות ניסיון ולרבות סיוע לביצוע עבירה זו, בתוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין; וקנס בסך 20,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

          שני הצדדים לא השלימו עם גזר דינו של בית משפט השלום והגישו ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי, בעניין מידת העונש, אשר נדחו שניהם. יצוין, כי בהחלטתי מיום 24.3.2015, דחיתי את בקשת רשות הערעור של המבקש, אשר נסבה על חומרת עונשו.

5. ביום 5.8.2015, הגיש הממונה על עבודות השירות בקשה להפסקת עבודות השירות שהושתו על המבקש ולשינוי גזר הדין, בהתאם לסעיף 51י(א1)(1) לחוק העונשין, וזאת בשל החמרה במצבו הבריאותי של המבקש, אשר בגינה לא היה כשיר לביצוע עבודות שירות. בעקבות התפתחות זו, גזר בית משפט השלום, ביום 4.2.2016, את דינו המתוקן של המבקש, והשית עליו 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, חלף רכיב המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. המבקש הגיש ערעור על גזר דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור באופן חלקי, וקבע כי עונשו של המבקש יופחת לכדי שני חודשי מאסר לריצוי בפועל.