פלוני נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 18.6.2017, בע"א 37535-07-16, שניתנה על ידי כב' הרשמת נ' גרוסמן, בה נדחה ערעורו של המבקש מאחר שלא הופקד עירבון כנדרש.

הרקע לבקשה

1. המבקש הגיש תביעת נזיקין לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 56706-08), שעסקה באירועים שהתרחשו ביום 15.10.2006. לטענת המבקש, בעת שבילה עם חבריו במתחם נמל תל-אביב, הותקף על ידי שוטרים באופן שגרם לו לאובדן הכרה, לפגיעות גוף קשות ואף לנזק נפשי.

2. לאחר קיומן של שלוש ישיבות הוכחות התרשם בית המשפט כי עדותו של המבקש לא הייתה קוהרנטית ומהימנה ובהיותה עדות יחיד של בעל דין היא זקוקה לתוספת ראייתית משמעותית, התומכת בגרסה עובדתית לגבי יסודות העוולה, וזו לא התקבלה. לפיכך קיבל בית המשפט (כב' השופט מ' קליין) את טענת המשיבה לפיה לא הוכחו יסודות העוולה. בפסק דינו המנומק ציין בית המשפט כי יתכן שפגיעת המערער התרחשה כתוצאה מתאונה, וכי גם אילו היה משתכנע שהמדובר בפגיעה כתוצאה מתקיפה מצד הכוח המשטרתי, הדבר התרחש ב"סערת האירוע" שבו הופעל כוח סביר. לאור האמור נקבע כי המשיבה אינה חייבת בפיצוי המבקש על נזקיו, ודין התביעה להידחות. מעבר לנדרש התייחס בית המשפט גם לטיעוני הצדדים לעניין הנזק. במסגרת פסק הדין שניתן ביום 31.5.2016 בית המשפט חייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 36,000 ש"ח.

3. ביום 20.7.2016 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי יחד עם בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, בקשה שנדחתה ביום 6.11.2016 (כב' השופטת ע' רביד). בנוסף, בגין הגשת הערעור נדרש המבקש להפקדת עירבון בסך של 20,000 ש"ח לצורך הבטחת הוצאות המשיבה בערעור. ביום 6.9.2016 הגיש המבקש בקשה לפטור מהפקדת העירבון. בקשתו נדחתה ביום 12.11.2016 (כב' השופטת ח' פלינר). בהחלטה נכתב כי בית המשפט לא השתכנע שהמבקש חסר יכולת כלכלית להפקדת עירבון, וכי אין די בכך שלטענתו אינו עובד. המבקש הודה כי הוא מסייע בעסק המשפחתי, אך לא ברור מהי התמורה המשולמת לו בגין סיוע זה ולא הובאה גם כל ראיה בנוגע למצבו של אותו העסק. המבקש לא הבהיר כיצד נשא בשכר טרחת עורך דינו ואף לא פירט מהם הניסיונות שעשה לצורך גיוס העירבון מבני משפחה וקרובים, ובפרט – לא פורטו הגורמים אליהם פנה; לא צורפו תצהירי ההורים; לא פורטה מצבת נכסיהם; לא ברור האם למבקש אחים או קרובים נוספים. בנוסף, בית המשפט לא התרשם כי סיכויי הערעור גבוהים במידה המאיינת את הצורך בהפקדת עירבון.

4. לאחר מתן ההחלטה האמורה, הגיש המבקש שלוש בקשות, פעם אחר פעם, להארכת המועד להפקדת עירבון. שלוש הבקשות התקבלו, ובאחרונה מבניהן נקבע כי עליו להפקיד את העירבון עד ליום 7.5.2017. אלא שביום 26.4.2017 הגיש המבקש בקשה נוספת לפטור מהפקדת עירבון, אשר נדחתה ביום 18.6.2017 (כב' הרשמת נ' גרוסמן) מאחר שלא נמצא שינוי נסיבות מהותי וכפי שכבר פורט, המבקש לא נמצא זכאי להימנות על החריגים הזכאים לפטור מהפקדת עירבון. כן נקבע כי מאחר שלא הופקד העירבון במועד כנדרש – דין הערעור להידחות. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

5. לטענת המבקש, במהלך החודשים שחלפו מיום מתן ההחלטה הראשונה לחייבו בהפקדת העירבון הוא ניסה להשיג את הסכום הנדרש ואולם זאת ללא הצלחה. להוריו אין אפשרות לסייע לו שעה שחשבונותיהם מצויים ביתרת חובה תמידית. אביו נכה וחולה לב ואמו מתפרנסת כסייעת במועדונית ומרוויחה שכר נמוך אשר אין בו כדי לסייע למבקש. המבקש בן ה-31 מתגורר בבית הוריו ואיש מחבריו ומבני משפחתו אינם יכולים לסייע לו בהשגת הסכום הנדרש. עוד מציין המבקש כי דחיית ערעורו נעשתה תוך התעלמות בית המשפט מבקשה אשר הייתה תלויה ועומדת לפטור מעירבון או הפחתתו.

6. לטענתו, החלטת הרשמת חוסמת אותו מפני השמעת טענותיו לפני ערכאת הערעור וכך לטענתו סגר בית המשפט את דלתותיו בפניו בשל העובדה כי אין ביכולתו להפקיד את העירבון. המבקש מוסיף כי יש להתחשב בכך שמצבו הכלכלי והרפואי הקשה נובע מהתקיפה שעבר ובכך שאי הפקדת העירבון מתגמדת למול הפגיעה הקשה בזכויותיו. לפיכך טעה בית המשפט בכך שדחה את ערעורו רק בשל העובדה שהעירבון לא הופקד בזמן הנדרש וזאת אף בהתעלם מהעובדה כי במועד הדחייה בקשתו לפטור מעירבון הייתה עודנה תלויה ועומדת.