פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

           בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר ותשלום פיצויים, אשר הושתו על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 33718-06-15 (כב' סגן הנשיא י' נועם והשופטים ר' פרידמן-פלדמן ומ' בר-עם) מיום 11.12.2017, וזאת עד להכרעה בערעורו.

1. המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בכתב אישום בו יוחסו לו עבירות של תקיפה מינית לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כנוסחו ביום 31.3.1988 (עבירות רבות שבוצעו בין התאריכים 10.8.1990-31.8.1988), ועבירות רבות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 354(א)(3) יחד עם סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, כנוסחו ביום 10.8.1990 (עבירות רבות שבוצעו בין התאריכים 19.1.1996-10.8.1990). על פי עובדות כתב האישום, בין השנים 1995-1983 ביצע המבקש פגיעות מיניות רבות בשלוש אחייניותיו (להלן: המתלוננות), בנות אותה משפחה, בהיותן קטינות בנות 13-4. במועדים שונים ורבים בתקופה הרלוונטית, במפגשים שערך בנפרד עם כל אחת מהמתלוננות, נהג המבקש להפשיט אותן, לגעת באיבריהן האינטימיים, ולדרוש מהן לגעת באיבר מינו, לעיתים עד שהגיע לפורקן, והכל לשם סיפוק וגירוי מיני.

2. שתיים מהמתלוננות הגישו תלונתן במשטרה בשנת 2010 לאחר שאירוע בו צפו הביאן להעלות את המעשים אשר ביצע בהן המבקש שנים רבות לאחר ביצועם. המתלוננת השלישית הגישה תלונתה בשנת 2014. כתב האישום הוגש ביום 16.8.2015, ובשל חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, הוגש באישורו של היועץ המשפטי לממשלה, כנדרש לפי סעיף 354(א) לחוק העונשין. במהלך ניהול ההליך, הכחיש המבקש את ביצוע המעשים, וזוהי גרסתו גם בעת הגשת הערעור. בהכרעת הדין מצא בית המשפט המחוזי את עדויותיהן של שלוש המתלוננות מהימנות, כאשר הן מחזקות אחת את רעותה ומצביעות על דפוס פעולה דומה. חיזוק לעדויות אלו נמצא בין היתר גם בראיות חיצוניות בדמות עדויותיהם של שלושה עדים – אמן של המתלוננות ושני חבריהן בעבר, אשר שמעו מהן על הפגיעה המינית מצד המבקש.