פלוני נ' ועדת הערר הרפואית על פי תקנות מס הכנסה

השופט מ' מזוז:

1. במרכזה של עתירה  זו השאלה, מהו הליך הביקורת השיפוטית על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979 (להלן: הוועדה לעררים ו- התקנות).

2. סעיף 9 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שכותרתו "הכנסות פטורות", קובע פטור ממס בין היתר על הכנסה מיגיעה אישית של עיוור, או של נכה שנקבעה לו נכות של 100% או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באיברים שונים, כמפורט שם (סעיף 9(5)(א) לפקודה). כן קובע סעיף 9(5) לפקודה, כי ככל שכבר נקבע לאדם אחוז נכות לצרכי חוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), או לפי חוקי נכים ותגמולים אחרים המנויים שם (חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]; חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954; חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957; חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970; וחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994), תחול הקביעה האמורה; וככל שלא נקבע אחוז נכות כאמור, ייקבע זה על פי תקנות שיתקין שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת.

3. מכוח סמכותו זו התקין שר האוצר את התקנות דנן, אשר בעיקרם של דברים מאמצות את מנגנון קביעת אחוזי נכות של נפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי  ותקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות נפגעי עבודה), באופן שקביעת דרגת הנכות מתבצעת על ידי המנגנון והוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ובהתאם למבחנים לקביעת דרגת הנכות הקבועים בתקנות נפגעי עבודה.

4. העותר, אשר לדבריו לקה במחלות שונות שפגעו קשות בתפקודו, פנה בהתאם לתקנות לשם קביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית קבעה לו דרגת נכות (83.92%) אשר אינה מזכה בפטור ממס בהתאם לסעיף 9(5) לפקודה. העותר לא השלים עם קביעת הוועדה הרפואית והגיש ערר לוועדה לעררים.

5. עתירה זו מכוונת נגד החלטת הוועדה לעררים (נספח א' לעתירה). בעתירתו מעלה העותר טענות שונות נגד חברי הוועדה, ההליכים שהתנהלו בפניה וההחלטה שקיבלה, ומבקש להורות על דיון מחדש בעררו בפני הרכב אחר.

6. בתגובת המשיבה לעתירה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי, שכן בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה עומדת לעותר זכות ערעור על החלטת הוועדה לעררים לפני בית הדין האזורי לעבודה. הוסבר כי בעבר הייתה סברה כי נוכח הוראת תקנה 18(ג), לפיה "החלטת הוועדה לעררים תהא סופית", הדרך היחידה להשיג על החלטת ועדת העררים היא באמצעות עתירה לבג"ץ, ובפועל היו בעבר מספר מקרים בהם נדונו בבג"ץ עתירות נגד החלטות וועדות העררים ללא שהועלתה על ידי המדינה (או מיוזמת בית המשפט) טענת סעד חלופי (ראו למשל בג"ץ  4333/05 פרץ נ' נציבות מס הכנסה (19.9.05)).

           ואולם בהמשך ניתנו מספר פסקי דין על ידי בית משפט זה אשר הבהירו כי בפני המבקש להשיג על החלטה של הוועדה לעררים שלפי התקנות עומדת זכות ערעור לפני בית דין אזורי לעבודה בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, אשר על פסק דינו יוכל לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה. עוד צוין כי הלכה למעשה, מאז ניתנו פסקי דין אלה מוגשים ערעורים נגד החלטות וועדות העררים כדבר שבשגרה לבתי הדין האזוריים לעבודה, ובהתאם לכך אף נקבעו הנחיות לענין זה על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

7. בדיון בעל פה בפנינו חזרה באת כוח המדינה על טענתה לענין דחיית העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, בעוד בא כוח העותר טען כי סמכות הביקורת על החלטות ועדת העררים מסורה לבג"ץ ולא לבתי הדין לעבודה, וזאת לצד טענות לגוף הענין.