פלוני נ' הקרן לטיפול בחסויים

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.8.2018 (עמ"ש 1720-08-18, השופט א' דורות). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהוגדרה כבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 30.6.2018 (א"פ 5008-03-18, השופטת א' שמאי-כתב).

רקע והליכים קודמים

2. מקורה של הבקשה במחלוקת שנסבה על הוצאת אחיה של המבקשת (להלן בהתאמה: החוסה ו-האחות) מביתו והשמתו בבית האבות "נווה שמחה" (להלן: בית האבות). זאת, על רקע מצבו הגופני והנפשי של החוסה, שאף הוביל לכך שמונו לו אפוטרופוסים. המשיב 1, המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים (להלן: המרכז), הוא האפוטרופוס של החוסה לעניינים אישיים ורכושיים. המשיב 2, הוא האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים. המשיב 3 הוא היועץ המשפטי לממשלה. המשיב 4 הוא אח נוסף של החוסה (להלן: האח, וביחד עם האחות: האחים).

3. במשך שנים ארוכות התנהלו בעניינו של החוסה הליכים משפטיים רבים שנדונו בפני ערכאות שונות. מטרתם של ההליכים השונים הייתה לייצב את מצבו של החוסה ולדאוג לכך שהוא יקבל את הטיפול המתאים עבורו. ברקע ההליכים ניצב אף סכסוך בין האחים, בין היתר בכל הנוגע לטיפול בחוסה. בתמצית ייאמר כי בתחילה הוחלט להשאיר את החוסה בביתו באופן שיזכה בו לטיפול צמוד במשך כל שעות היממה. עם זאת, על פי הנטען על ידי המרכז, הטיפול בחוסה בביתו היה כרוך בקשיים רבים, בין היתר לנוכח חוסר נכונותו של החוסה לשתף פעולה עם מטפליו, עלויות הטיפול הגבוהות ומעורבותם של האחים, אשר משבשת, כך נטען, את הליך הטיפול. על רקע זה, הגיש המרכז ביום 4.3.2018 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להורות על הכנסתו של החוסה למחלקת תשושי נפש בבית האבות. האפוטרופא לדין של החוסה הצטרפה לעמדתו של המרכז. מנגד, האחים הגישו בקשות שונות – המבקשת עתרה להפסקת הסדר הטיפול של האח, ואילו האח עתר להעברת החוסה למוסד טיפולי אחר.

4. ביום 30.6.2018 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המרכז והורה על העברתו של החוסה לבית האבות בהקדם האפשרי. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה אסר על האחים להתקרב אל החוסה או לשהות עמו בכל מקום עד לאחר מעברו אל בית האבות.

5. בפסק דינו ציין בית המשפט לענייני משפחה כי מצבו הגופני והנפשי של החוסה הדרדר מאוד בחודשים שקדמו לפסק הדין, ובכלל זה הוא לוקה בחוסר תפקוד והיעדר עצמאות, אינו מסוגל לנהל תקציב, אינו נוטל תרופות ואינו משתף פעולה עם מטפליו. עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה כי העובדה שהחוסה לא לוקח את התרופות שלו באופן סדיר הובילה לכך שלקה במספר התקפים אפילפטיים ואף נפצע בפרק זמן של חודשים ספורים, שבו אף אושפז לתקופה בבית חולים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הסכסוך בין האחים החריף, כי השניים מאשימים זה את זו בביצוע פעולות זדוניות שהובילו להתדרדרות מצבו של החוסה, וכי השניים אף משפיעים לרעה על המטפלים של החוסה ונוהגים בהם באגרסיביות באופן שגורם לחילופים תכופים שלהם ופוגע בטיפול בחוסה. עוד נקבע כי עירובו של החוסה בהליכים המשפטיים משפיע עליו לרעה. לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שכבר בחודש ינואר 2018 חוות דעת מומחה בעניינו של החוסה המליצה על שילובו במסגרת מוסדית של חולי נפש כרוניים, וכן ציין שבכל פעם שבה הוא שוהה במוסד שיש בו תמיכה רפואית וצוות מטפלים מצבו מתייצב ושכל הגורמים הרלוונטיים מלבד האחים תומכים בהשמתו בבית האבות.

6. בסיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הניסיון להשאיר את החוסה בביתו, במתכונת שכוללת טיפול צמוד בו לאורך כל שעות היממה, כשל. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש כי לא ניתן להפקיד את הטיפול בחוסה בידי האחים אשר הסכסוך ביניהם נעשה "על גבו" וגובה ממנו מחיר כבד. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי קיומם של השגחה רפואית וסדר יום הם לטובתו של החוסה בעוד מגוריו בקהילה הפכו לחיסרון שמסכן את בריאותו ואף את חייו לנוכח הסכסוך בין האחים וחילופי המטפלים התכופים. על כן, נקבע כי העברתו של החוסה לבית האבות היא לטובתו.

7. בהתאם לכך, ביום 25.7.2018 הועבר החוסה לבית האבות.

8. ביום 1.8.2018 הגישה האחות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. הודעת הערעור כללה גם בקשה שהוגדרה על ידי האחות בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. בהמשך הגישה האחות בקשה לקביעת דיון דחוף ותשובה לתגובות המשיבים, אשר במסגרתה ביקשה גם כי בית המשפט המחוזי יורה על זימונו של החוסה לדיון.