פלוני נ' בית חולים המשפחה הקדושה

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה עקב רשלנות רפואית בטיפול בה מצד הנתבע.

התובעת ילידת 1980, נשואה ולה שלושה ילדים.

הנתבע הינו מוסד רפואי אשר טיפל בתובעת בתקופה הרלוונטית לעילת התביעה (כל המועדים בפסק דין זה מתייחסים לאירועים שאירעו בשנת 2016)

מרבית העובדות המהוות את הרקע לתביעה אינן במחלוקת ורובן מתועדות בחומר הרפואי ממנו הועברו גם לחוות הדעת ותצהירי הצדדים.

ביום 5.2.16 בהיותה בשבוע 28 להריונה פנתה התובעת לחדר המיון של הנתבע בליווי בעלה.

באנמנזה הסיעודית בחדר במיון נרשם ע"י אח מוסמך: "בת 35 , בריאה בדרך כלל, בהיריון שבוע 28, הגיעה עקב קוצר נשימה , שיעול וכאבים בחזה."

בדו"ח השחרור מאותו היום החתום ע"י ד"ר טאהא עלי נרשמה התלונה: "מזה מספר ימים קוצר נשימה גובר מלווה בשיעול טורדני יבש והרגשת חום שלא נמדד."

בתיעוד בדיקתה נרשם בין היתר: "ריאות-כניסת אוויר טובה ושווה דו"צ עם צפצופים אקספירטוריים גסים מעל שתי הריאות ללא אקספיריום מוארך". כך גם נכתב "ללא נשמת, סטורציה שמורה באוויר חדר 97%, חום תקין."

בתוצאות בדיקת המעבדה נרשם "ללא לויקוציטוזיס ללא הפרעה באלקטרוליטים", המסקנה הייתה שהתמונה הקלינית מתאימה ל- ACUTE BRONCHITIS והתובעת טופלה ע"י HYDROCORTIZONE , אינהלציה מרחיבת סמפונות שהסתמנה כבעלת השפעה טובה ומשכך נוכח מצב קליני טוב במיון שוחררה התובעת לביתה, כאמור עם אבחנה של ACUTE BRONCHITIS ועם ההמלצות לטיפול בתרופות AEROVENT; PREDNISONE; ZINNAT , המשך מעקב אצל הרופא המטפל, אינהלציה ואנלגטיקה לפי הצורך.

אין חולק שבביקור מיום 5.2.16 לא בוצע צילום חזה וכפי שצוין לעיל, נכתב שהתובעת ללא נשמת ומן הסתם מדובר על התרשמות הרופא הבודק מהתובעת שאיננה מתאמצת בנשימתה וקצב נשימותיה בגדר הסביר הגם שמעדותו של ד"ר טאהא עלה שלא ספר נשימות בטרם השחרור.

בקבלתה לחדר המיון אובחנה התובעת כבעלת דופק מואץ שלא נמדד בעת השחרור ו- CRP מוגבר כאשר בתצהירו של ד"ר טאהא הוא הצהיר שהתובעת הגיעה עם סימנים תקינים.

בעת קבלתה נמדד בשעה 16:30 לחץ דם 115/67 ; דופק 115 ; חום 37.4; סטורציה 97%.

בבדיקות מדדי דלקת- CRP עמדה התוצאה על 44.4mg/L.

כאן אולי המקום לומר שבבדיקת CRP בודקים את רמות חלבון מגיב C, שמכונה בקיצורCRP (C-Reactive Protein), בדם. חלבון זה נוצר במצבי דלקת שונים, אך הוא אינו ספציפי דווקא לדלקת מסוג מסוים.

ביום 7.2.16 חזרה התובעת לבית החולים הנתבע והפעם פנתה למיון נשים כשאמה מלווה אותה. מביקור זה יש כיום בנמצא 3 מסמכים עיקריים שהינם: דו"ח קבלה לחדר מיון שנרשם בכתב יד של אחות; מכתב הייעוץ מהפנימאי ד"ר שאדי מועאד ודו"ח השחרור.

בדו"ח הקבלה מיום 7.2.16 נרשם באנמנזה הסיעודית ע"י האחות:

"בת 35 פנתה למיון בהריון שבוע 29 כאבי בטן וגב תחתון."

כמו כן תועדו המדדים: