פלוני נ' בוימגארטען

לפניי תביעה "רכושית, הצהרתית ופירוק שיתוף" בה מבוקש להורות כי התובע הוא בעל מחצית מהזכויות בבית ברח' xxx רשום ע"ש הנתבעת 3, ולהורות על פירוק השיתוף בבית, בהתבסס על הלכת השיתוף בין בני זוג.

רקע

1.הנתבעת 3 – גב' פלונית (להלן: "הנתבעת") - היא הבעלים הרשום של הבית ברחוב הxxx במושב נהורה, גוש xxx חלקה xx (להלן: "הבית"). הנתבעת והתובע – מר פלוני – מתגוררים בבית.

על פי כתב התביעה, בסוף שנת 1998 הנתבעת בנתה את הבית, אך לא היה לה כסף להמשיך את הבניה אחרי שלב השלד, ואז התובע השלים את הסכום לצורך בנית הבית.

התובע מפנה להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.8.2002 (להלן: "הסכם 2002"). לפי ההסכם, הנתבעת מימנה את בניית הבית באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק דיסקונט בסך 90,000 דולר. לאחר מכך התובע העמיד לרשותה הלוואה בגובה 50,000 דולר (בהתאם להסכם מיום 5.2.2001, הסכם שלא צורף). על פי הסכם 2002, הנתבעת לא פרעה את ההלוואה לתובע והציעה לו להמיר את ההלוואה בהשקעה בדירה, אשר תוחזר לו בתנאים הקבועים בהסכם באופן שיבטל את הסכם ההלוואה, והתובע הסכים לכך. על פי ההסכם, הבית יוצא למכירה מיד לאחר חתימת ההסכם והתמורה שתתקבל תתחלק בין הצדדים כך שתחילה תסולק יתרת המשכנתא לבנק דיסקונט, התובע יקבל את כספי ההשקעה בסך 237,000 ₪ והיתרה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

הוסכם כי עד למכירת הבית ומסירת החזקה בפועל לידי הקונה, יהיה התובע רשאי להתגורר בבית באופן שתועמד לרשותו ולשימושו היחידה העליון של הבית. הוסכם כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל ההוצאות הכרוכות בשימוש ובהחזקת הבית קרי חשמל, מים, מיסי ועד, כבלים וגז. הוסכם כי הנתבעת תישא לבדה בהחזרי המשכנתא. כן התחייבה הנתבעת שלא לבצע כל עסקה בקשר לבית, אלא בהסכמה מראש של התובע. נקבע שהתובע רשאי לרשום הערת עזרה או משכון בקשר לזכויותיו על פי ההסכם.

עם סיום הבניה הם ימכרו את הבית ויחלקו בכסף שיוותר ממכירתו, לאחר כיסוי המשכנתא וההלוואה לנתבעת (להלן: "ההסכם משנת 2002").

בפועל, התובע והנתבעת לא מכרו את הבית במתווה המוסכם, והם מתגוררים בו עד היום.

התובע לא רשם הערת אזהרה או משכון בקשר לזכויותיו על פי ההסכם.

2.בשנת 2015 הנתבעת מכרה את הבית לנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). ברקע המכירה עמדה הסתבכות פלילית של בנה של הנתבעת, מר פלוני. הבן, המשתייך לקהילת חסידי בעלז, נזקק לכספים לשם התגוננות בהליך הפלילי נגדו. הנתבע – גם הוא מקהילת חסידי בעלז – הלווה לפלוני את הסכום הנדרש (כ- 1,260,000 ₪ שהועברו לפלוני באופנים שונים). מקור הכסף היה משכנתא שנטל הנתבע מהנתבע 2, בנק ירושלים בע"מ (להלן: "הבנק"), תוך שיעבוד הבית כבטוחה להלוואה.

כדי להבטיח את פירעון חובו של פלוני לנתבע, חתמה הנתבעת בשנת 2015 למכירת הבית לנתבע (להלן: "ההסכם משנת 2015").