פלוני נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.התובע, יליד 1993, נפגע בכתפו, שעה שנפל מאופניו בלילה שבין ה-28.03.15 ל-29.03.15 בשעת לילה מאוחרת. לטענת התובע, הפגיעה היא למעשה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שנגרמה כתוצאה משימוש ברכב בו נהג נתבע 2 (להלן: "הרכב" ו"הנתבע" בהתאמה) ושהיה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעים חלוקים בעניין זה, וטוענים כי פגיעתו של התובע לא נגרמה עקב שימוש ברכב הנתבע, כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

2.מוסכם בין הצדדים, כי ביום התאונה נפגשו התובע והנתבע ברחוב ר' עקיבא בביתר עלית באמצעיתה של עלייה ושוחחו ביניהם. עוד מוסכם, כי הנתבע ישב ברכב, התובע ישב רכוב על אופניו בסמוך לרכב, ובסוף השיחה, אחז התובע ברכב כדי להסתייע בו לעלות את העלייה. מכאן נחלקו הצדדים.

3. התובע טען, כי הנתבע הציע לו לאחוז בחלון הרכב כדי שיוכל לעלות את העלייה ללא מאמץ, ואילו הנתבע טען כי התובע אחז ברכב שלא ברשות. הצדדים גם חלוקים במאורעות שאירעו בהמשך הנסיעה בעלייה. התובע טען, כי לאחר שהרכב צבר מהירות בעליה, הוא חש כי הוא מאבד שליטה, על כן שחרר את אחיזתו ברכב כדי לייצב את עצמו, ומחמת הפרשי המהירויות בינו ובין הרכב, הוא איבד את השליטה, נפל על הקרקע ונחבל. לעומת זאת, הנתבע טען, כי במהלך הנסיעה בעלייה, עזב התובע את הרכב והמשיך לנסוע בכוחות עצמו. רק לאחר שניות ארוכות, איבד התובע שליטה על אופניו, כנראה בשל חריץ שהיה בכביש, נפל ונחבל.

4.מוסכם על הצדדים, כי לאחר הנפילה, עצר הנתבע את רכבו, הציע לתובע עזרה ולבסוף גם פינה אותו ואת אופניו לביתו של התובע.

5.בהמשך אותו לילה, הלך התובע למרפאת טר"ם בירושלים, שם הושמה ידו במתלה. למחרת, לאחר שכאביו גברו, הוא פנה לבית החולים "שערי צדק", שם אובחנה פריקה אחורית של הכתף הימנית. ניסיונות להחזרת הכתף למקומה לא צלחו, והוא שוחרר לביתו למנוחה. למחרת, צולמה הכתף, ואובחן בה שבר. בשל כך, אושפז התובע, ויום לאחר מכן נותח בכתפו. בחלוף כחצי שנה, נוכח כאבים פתאומיים בכתף, נותח התובע בשנית.

6.על נסיבות התאונה העידו בבית המשפט, התובע, הנתבע ואשת הנתבע שישבה לידו בזמן האירוע.

7.מהראיות עלה, כי לאחר הניתוח הראשון, הבין התובע שפציעתו גוררת ואף תגרור הוצאות כספיות רבות ועל כן החליט למצות את זכויותיו מול הנתבעת. לשם כך, פנה התובע ביום 16.04.15 למשטרת ישראל, בבקשה לקבל אישור על כך שהוא נפגע בתאונת דרכים. בהודעה הראשונה שמסר במשטרה, ציין התובע כי נפגע מהמראה של הרכב. מאוחר יותר, משהבין כי אין די בפרטים אלו, מסר גרסה נוספת במשטרה, ובה סיפר כי קיבל רשות לאחוז ברכבו של הנתבע וכתוצאה מכך נפל ונפגע.

8.בעקבות הודעה זו, הוגש כתב אישום כנגד הנתבע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק, נסיעה לצד רכב אחר וגרימה לחבלה של ממש. ביום 2.02.17 הודה הנתבע במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו חמישה חודשי פסילה מלנהוג ברכב, שלושה חודשים פסילה על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך של 1,000 ₪ ו-100 שעות של"צ.

9.בתצהיר שהגיש התובע לבית המשפט הוא ציין, כי לאחר התאונה לא פנה למשטרה בשל חששו לסבך את הנתבע. לאחר הניתוח הראשון, הבין כי הוא יהיה חייב לדרוש פיצוי מהנתבעת ולכן ניגש למשטרה ודיווח על התאונה. ברם, כדי לא לסבך את הנתבע, הוא שיקר וסיפר כי נפגע מהמראה של הרכב. רק לאחר שהבין כי אין בגרסה זו כדי לסייע לו בקבלת הפיצוי מהנתבעת, מסר למשטרה את הגרסה לפיה נפל כשעזב את אחיזתו ברכב במהלך נסיעה.