פלוני נ' אגף המכס והמע"מ חקירות ירושלים

1. בפני בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) ב-ע"ח 23387-06-17 מתאריך 14.06.2017 במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' בנקי) ב-בש"ע 19492-06-17 מתאריך 08.06.2017, אשר דחה את בקשת המבקש להטיל צו איסור פרסום על פרטי החקירה המתנהלת בעניינו.

2. כבר כעת אציין כי בד בבד עם בקשת רשות הערר, המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. בהקשר זה, בתאריך 18.06.2017, חברתי, השופטת א' חיות, הורתה כי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד תעוכב עד להחלטה אחרת.

           אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

3. המשיב פתח בחקירה בחשד לביצוע עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ), שבוצעו, לפי החשד, כנגד המבקש ומעורבים נוספים. החשדות כנגד המבקש עלו במסגרת חקירה המתנהלת בחשד להפצה וקיזוז של חשבוניות מס פיקטיביות, בהיקפים גדולים באמצעות שלוש חברות, אותן ניהל לפי החשד, מעורב נוסף, השוהה כעת במעצר. לטענת המשיב, בין השנים 2017-2016 – המבקש ניכה בספרי חברה שבבעלותו (להלן: החברה) חשבוניות מס פיקטיביות של שלוש חברות הנ"ל, ואשר סכום המס שנדרש בגינן הינו כ-8 מיליון ש"ח.

4. בתאריך 08.06.2017 המשיב הגיש לבית משפט השלום הנכבד בקשה להורות על מעצרו ועל תנאי שחרורו בערובה של המבקש. במסגרת הדיון, העורר, שלא היה מיוצג, ביקש לאסור את פרסום פרטי החקירה בטענה כי פרסומה יגרום לו ולחברה – נזק רב. בית משפט השלום הנכבד הורה על שחרורו של המבקש בתנאים, בהסכמת הצדדים, אך קבע כי בשלב זה לא נמצא יסוד להטלת איסור פרסום על פרטי החקירה (ראו: פיסקה 4 להחלטה). לבקשת המבקש, בית משפט השלום הנכבד עיכב את פרסום הפרשה עד לתאריך 12.06.2017, שעה 10:00.

5. בתאריך 11.06.2017 המבקש, הפעם כשהוא מיוצג, הגיש ערר על החלטת בית משפט השלום הנכבד ובו טען כי פרסום שמו שלו, או שמה של החברה, בהקשר של החשדות המיוחסים להם – יביא לפגיעה אנושה בחברה, לרבות לעניין מעמדה הבנקאי, וכי הדבר עלול אף להביא לקשיים של החברה לקיים את התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים. המשיב, מנגד, ביקשה לדחות את הערר בטענה כי האינטרס הציבורי בפרסום החקירה גובר, בנסיבות, על הנזק שעלול להיגרם למבקש, או לחברה.  

6. בתאריך 14.06.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הערר. במסגרת זו נקבע כדלקמן:

"... הגם שניתן להניח שלעורר ולעסקו ייגרם נזק – ויתכן שאף נזק ניכר – כתוצאה מהפרסום, לא הוכח קיומו של נזק החורג מן הנזק שהוא תוצאה הטבעית של החקירה הפלילית המתקיימת בעניינו של העורר. משכך לא התקיים התנאי הראשון לאיסור הפרסום ואין צורך לעבור ולבחון את קיומו של התנאי השני שעניינו שקילת נזק זה אל מול התועלת שבפרסום. אוסיף כי על פני הדברים יש ממש בטענת המשיב כי מניעת פרסום קיומה של החקירה בעניינם של העורר ועסקו עלול אף לגרום לנזק לאחרים" (ראו: שם, פיסקה 11).