פלוני נ' אבו ראשד

בפניי תביעת נזקי גוף ורכוש בגין תאונת דרכים מיום 11/10/2015, אשר ארעה על פי הנטען לתובע עת נהג על קטנועו ברחוב קפלן פינת לסקוב בתל אביב. התביעה הוגשה כנגד הנתבע, נהג הרכב אשר על פי הנטען פגע בקטנוע וגרם לו נזק רכוש ולנהגו- נזק גוף.

בכתב התביעה נקב התובע בסכום גלובלי וכולל של 15,000 ₪ עבור נזקי הגוף והרכוש גם יחד, אשר נתבעו על ידו כמקשה אחת, ללא כל אבחנה ביניהם.

כבר בפתח הדברים אציין כי בכל הנוגע לתביעתו בגין נזקי גוף, אין לתובע עילה כנגד הנתבע, הנהג הפוגע כנטען על ידו, שכן במועד התאונה היה הקטנוע הנהוג על ידו, מבוטח בביטוח חובה במסגרת המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") כפי שאישר התובע במעמד הדיון שהתקיים בפניי. משכך, ובהתאם לכלל ייחוד העילה כקבוע בסעיף 8(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975, שומה על התובע להיפרע מאת המבטחת (ביטוח חובה) של הקטנוע המעורב בתאונה ודין תביעתו כנגד הנתבע בכל הקשור לנזקי גוף להימחק בהיעדר יריבות ובהיעדר עילה בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984.

באשר לתביעתו בגין נזקי הרכוש של האופנוע- יצויין כי כל שצורף לכתב התביעה הוא שתי תמונות שחור-לבן של האופנוע שניזוק, מהן אכן ניתן להתרשם כי נגרם נזק לחזית האופנוע: שבר של מגן הפלסטיק בקדמת האופנוע. מכסה הפלסטיק/פרספקט מנופץ כנחזה מהתמונות. לשאלתי בדיון, השיב התובע כי אין ברשותו חוות דעת שמאית ולמצער, אף לא הצעת מחיר בדבר עלות התיקון בגין נזקי האופנוע.

זאת ועוד, במעמד הדיון, הגם שלא טען זאת בכתב התביעה, ציין התובע כי האופנוע מושבת עד היום ואולם לא צירף לכתב התביעה ואף לא הציג במעמד הדיון, כל אישור של משרד הרישוי על הכרזת הקטנוע כטוטלוס (אובדן כללי). התובע אישר בחקירתו כי אין לו את היכולת להוכיח את נזקי האופנוע ואולם הסביר כי הדבר נובע מחמת חסרון כיס בשל אי יכולתו לשלם עבור התיקון.

כאן המקום לציין כי התובע יכל בנקל להמציא כתימוכין לתביעתו, הצעה לתיקון הנזק מכל מוסך אופנועים, וזאת לצורך הוכחת אומדנה לגבי עלות התיקון הצפוי, מה גם שהזמנת הצעת תיקון (בניגוד לחוו"ד שמאית) אינה כרוכה בתשלום. הוא הדין בנוגע להמצאת אישור משרד הרישוי כהוכחה לטענתו לפיה הקטנוע הוכרז כאובדן מוחלט. מאומה מזה לא נעשה על ידו. משכך, אין מנוס מהקביעה כי התובע לא הוכיח את נזקי הרכוש שנגרמו לקטנוע שבבעלותו.