פלוני נ' אלמוני ואח'

פסק דין

1.   בפני בקשה מטעם הנתבעים 1 ו-6 (להלן: "המבקשים"), לדחיית התביעה על הסף, בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מטעמי חסינות ריבון זר.

           כמו כן, החזירה שגרירות ארצות הברית באמצעות משרד החוץ (המחלקה למשפט דיפלומטי ואזרחי) את כתבי התביעה אשר יועדו לנתבעים 2 – 5, לאחר שעדכנה את משרד החוץ, כי בהתאם לסעיף 31 לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים (1961), אזי נתבעים אלו הם נציגים דיפלומטיים בשגרירות האמריקאית ומאומנים , כ כאלה במשרד החוץ. ממשלת ארצות הברית לא הסירה את חסינותם ולפיכך – הם לא יעידו בבימ"ש ויש להסיר התביעה נגדם.

2.   התובע עבד בשגרירות ארצות הברית בתל אביב. הנתבע 1 (להלן: "אלמוני") הוא עובד במחלקת הביטחון הישראלית בשגרירות והנתבעים 2 – 5 הם עובדים בשגרירות.

  הנתבעת 6 היא ממשלת ארצות הברית.

           התובע הגיש תביעה בגין חשיפת מסמכים רפואיים שלו על-ידי הנתבעים או מי מהם, אשר פגעו לטענתו בפרטיותו.

3.    תמצית טענות המבקשים :

א)         על פי הוראות הדין הישראלי וכללי המשפט הבינלאומי, נקודת המוצא היא כי קיימת חסינות לריבון זר מפני סמכות השיפוט של מדינת אחרת. לגופו של עניין, חוק חסינות מדינות זרות התשס"ט – 2008 (להלן: "חוק החסינות"), אימץ את כללי המשפט הבינלאומי בעניין זה. המבקשים מפנים לסעיף 2 לחוק החסינות:

"למדינה זרה תהא חסינות מפני סמכות השיפוט בתביעות של בתי המשפט בישראל, למעט סמכות שיפוט בעניינים פליליים ...". 

ב)         החריגים הקיימים לכלל החסינות לפי חוק החסינות (סעיף 5 לחוק החסינות), לא רלוונטיים לענייננו. החריג מגביל את תביעות הנזיקין לתביעות בגין נזקי גוף או רכוש מוחשי. המבקשים טוענים ומסתמכים על הפסיקה, רע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט נ' ראלב מנסור , (מיום 6.7.2008, פורסם בנבו), כי פרשנות המונח "נזק גוף" אינה כוללת נזק נפשי, כפי שחל אצל התובע וכן על התובע הנטל, להראות כי התקיים חריג שיש בו כדי לשלול את חסינותה של המדינה מתביעה.  

ג)          בהסתמכות על דברי ההסבר לסעיף 1 להצעת חוק החסינות, המבקשים טוענים לחסינות בעלי תפקידים רשמיים המייצגים את המבקשת בביצוע תפקידם.

בכלל זה, אלמוני חוסה תחת חסינות זו, לאור תפקידיו המייצגים את המבקשת ומוציא לפועל את סמכויותיה הריבוניות.

ד)         ביחס לנתבעים 2-5, טוענים המבקשים, כי בהתאם לסעיף 31 לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים 1961, הינם חסינים מפני סמכות שיפוט אזרחית ופלילית של בתי המשפט בישראל, בהיותם נציגים דיפלומטיים רשמיים של שגרירות ארצות הברית – נציגת המבקשת. לבקשה צורפו איגרות שגרירות ארצות הברית באמצעות משרד החוץ, בהן נתבקשה ממשלת ארצות הברית להחיל את החסינות על עובדיה אלה (הנתבעים 2-5).

ה)         עוד נטען, כי דיון בתובענה דנן יחייב עיון במסמכי הארכיב הקונסולרי וכן בחינת נהלי שמירתם של מסמכים אלו במסגרת ניהול מוסדות ונציגויות ממשלת ארצות הברית במדינות הזרות. חסינות המסמכים המצויים בארכיב הדיפלומטי הינה רחבה ביותר, כפי שנקבע באמנות וינה ובפרשנות סעיפיה ם הש ונים בפסיקה (סעיפים 40-45 לבקשה).

ו)           בנוסף, מציינים המבקשים את החשיבות הגדולה שבשיקולי ההדדיות הקיימים בין המדינות, לשם שמירת שיקולים מדיניים אחרים, ובכך להימנע מלדון בתובענה, וזאת על מנת לא להגיע למצב בו בית המשפט יצטרך לבדוק ולבקר את הנהלים הפנימיים של ארצות הברית.

4 .          תמצית טענות המשיב :

א)         המבקשים לא העלו את הטענה בדבר חסינותם "בהזדמנות הראשונה", כפי שדורש זאת סעיף 12 לחוק החסינות, בזו הלשון:

"(א) מדינה זרה תעלה טענה לחסינות מפני סמכות שיפוט בהזדמנות הראשונה ולא יאוחר מן המועד שבו היא טוענת לראשונה לגופה של התביעה".

לטענת המשיב, למבקשים הייתה הזדמנות להציג את טענת החסינות בהזדמנויות שונות: