פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח'

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים מיום 23.5.2017 (עמ"ן 62090-01-17, השופטת נ' בן-אור). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 22.12.2016 (ערר (י-ם) 1454-16, הדיין א' חלבגה).

2. עניינה של הבקשה בהסדרת מעמדה של המבקשת מטעמים הומניטאריים, והיא מופנית כלפי המשיב 1, שר הפנים, וכלפי המשיבה 2, משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: המשיבה).

תמצית העובדות והליכים קודמים

3. המבקשת היא אזרחית מולדובה, ילידת 1973. קודם הגעתה לישראל היא נישאה וילדה שתי בנות. בהמשך התגרשה. בשנת 2000 הגיעה המבקשת לישראל אך כניסתה לא אושרה, ובשנת 2001, בעת שניסתה להיכנס לישראל פעם נוספת, נעצרה והוצא נגדה צו משמורת והרחקה. בשנת 2002 הצליחה המבקשת להיכנס לישראל מבלי שקיבלה אישור לכך, ומאז היא שוהה במדינה שלא כדין.

4. בשנת 2010 נולד בנה של המבקשת, המבקש 2 (להלן: הבן), מאב שהוא אזרח ישראלי (להלן: האב). הבן נרשם במרשם האוכלוסין של ישראל בשנת 2014 כאזרח ישראלי על יסוד פסק-דין של בית המשפט לענייני משפחה בעניין האבהות על סמך תוצאותיה של בדיקת רקמות.

5. בתחילת שנת 2015 פנתה המבקשת למשיבה וביקשה כי יינתן לה מעמד הומניטארי בישראל. לתמיכה בבקשתה הציגה, בין היתר, מכתב מעובדת סוציאלית שבו נכתב כי היא מגדלת את בנה בגפה, וכי האב אינו שותף בגידול הילד כלל. עוד הציגה המבקשת החלטות מבית המשפט לענייני משפחה בגדרן ניתן צו הגנה כנגד האב, ומכתב מטעמה שבו הסבירה כי בעבר לא החלה בהליך לקבלת מעמד מכוח יחסיה עם האב לנוכח יחסיהם הקשים, שהיו מלווים באלימות פיסית ונפשית.

6. לצורך בחינת בקשתה נערך למבקשת ראיון, שבו מסרה כי סבלה מאלימות וכי היא והאב, שאינם חיים עוד כזוג, בחרו בעבר, לאחר התייעצות עם עורך דין, שלא להגיש בקשה משותפת לאיחוד משפחות. המבקשת הוסיפה כי אין לה קרובי משפחה בישראל, וכי היא שומרת על קשר טלפוני עם בני משפחתה שאינם בארץ. המבקשת ציינה כי היא אינה מעלה על דעתה לחזור לארץ מולדתה, שבה תנאי החיים קשים, וכן כי אין לבנה הסדרי ראיה עם אביו.

7. האב זומן גם הוא לראיון ובו מסר כי היה שותף ומעורב בגידול בנו, כי הוא אוהב את המבקשת וכי הוא מעוניין לחדש עמה את הקשר. האב הסביר כי לא הגיש בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת בשל העלות הכרוכה בכך ולאחר שקיבל עצה מעורך-דין, בעת שהמבקשת עוד הייתה בהריון, כי לאחר הולדת הבן המבקשת ממילא לא תורחק מישראל.

8. ביום 20.8.2015 החליטה המשיבה לדחות את בקשתה של המבקשת, ונימקה זאת בכך שלא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את העלאת עניינה לדיון בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים.