פלוני ואח' נ' פלוני ואח'

1. בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש 5389-09-15, אשר דחה ערעורים שהוגשו על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תמ"ש 5016-02-12). במוקד הסכסוך: מחלוקת בדבר זהות 'בן ממשיך' במשק שבמושב.

פסקי הדין מושא הבקשה

2. המבקש 1 (להלן: המבקש) והמשיבים 8-1 הם ילדיהם של בני זוג, אשר התגוררו במושב. בני הזוג נפטרו; האם בשנת 2007 והאב בשנת 2012.

3. בשלהי שנת 1984 נערך הסכם, בו הצהירו בני הזוג כי המבקש ורעייתו (המבקשת 2) ימונו כבנים ממשיכים במשק לאחר פטירתם. לאחר שנים רבות, בשנת 2006, פנה ב"כ בני הזוג למינהל מקרקעי ישראל ולסוכנות היהודית בבקשה לבטל את מינוי המבקשים כבנים ממשיכים. הסוכנות הודיעה כי הנושא אינו באחריותה, ואילו המינהל הודיע כי לא מצויה ברשותי הודעה על מינוי בן ממשיך. בנוסף, בני הזוג המנוחים הותירו אחריהם צוואות מיום 4.5.2006, בהן ביטלו צוואות קודמות שערכו והורו על חלוקת עזבונם – לאחר פטירת שניהם – בחלקים שווים לכל תשעת ילדיהם.

4. תשעת הילדים נקטו במספר הליכים משפטיים זה נגד זה בנוגע לזכויותיהם בנכסי ההורים. המבקשים טענו בהליכים אלו כי יש להכיר בהם כבנים ממשיכים, והעלו טענות שונות בנוגע לכך. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקשים באשר לתקפותן של הצוואות מיום 4.5.2006, אולם קבע שהאפשרות למנות 'בן ממשיך' במשק אינה נחשבת כחלק מהעיזבון – ועל כן יש להוסיף ולתור אחר כוונת ההורים באשר למינוי הבן הממשיך. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי מינויים של המבקשים לבנים ממשיכים בשנת 1984 לא הושלם, מפני שלפי הדין נדרש אישור מינהל מקרקעי ישראל למינויו, ואישור כזה לא נמצא (כזכור, בידי המינהל לא היתה מצויה אף ההודעה על המינוי). המשמעות היא, שההסכם שנערך בשנת 1984 הוא בגדר התחייבות ליתן מתנה, ולא חוזה מתנה שהושלם. לאור מצב דברים זה, ולאחר קביעת ממצאים עובדתיים בנוגע להתנהלות כלל הצדדים, קבע בית המשפט כי לפי דיני המתנה, בני הזוג היו רשאים לחזור בהם מן ההתחייבות – כפי שאכן עשו בשנת 2006.

5. בית המשפט מצא אפוא כי כיום אין מוגדר 'בן ממשיך' למשק. בית המשפט בחן את הדין הנוהג במצב זה, וקבע כי מחד גיסא המבקש הוא הבן היכול לקיים את המשק, אולם מאידך גיסא יש להתחשב ברצון ההורים שזכויותיהם במשק יחולקו באופן שווה. לפיכך, נקבע כי המשק ייוותר בידי המבקש, אולם הלה ישלם לכל אחד מאחיו את חלקו היחסי במשק (בקיזוז הוצאות שהוציאו המבקשים בגין המשק).

6. הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. לענייננו אציין כי המבקשים ערערו על הקביעה שמינויים כבנים ממשיכים לא הושלם בשנת 1984. זאת, משום שהדרישה לקבלת אישור מינהל מקרקעי ישראל למינוי – המעוגנת בנהלים פנימיים של המינהל – היא דרישה שהתחדשה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, ולא היתה קיימת בעת המינוי. לחלופין טענו המבקשים, בין היתר, כי המינהל אישר את המינוי; וכי לא התקיימו התנאים הנקובים בחוק המתנה, התשכ"ח-1968, לביטול ההתחייבות ליתן מתנה.

7. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים. בנוגע לטענות המבקשים נקבע כי הלכה פסוקה היא שמינוי 'בן ממשיך' הוא בגדר התחייבות לעסקה במקרקעין שאינה מושלמת עד אשר מוסדר הרישום בסוכנות ובמינהל מקרקעי ישראל (כיום: רשות מקרקעי ישראל). הדרישה לאישור מינהל מקרקעי ישראל לצורך השלמת המתנה קודמת להנחיה פנימית של המינהל שהציגו המבקשים משנת 1997, ואין ללמוד מהנחיה זו כי המתנה הושלמה ללא אישור המינהל. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אמנם קיימת פסיקה מועט בבתי המשפט לענייני משפחה, אשר ראתה ברישום ובאישור המינהל עניין טכני פרוצדורלי בלבד, בשים לב להנחיית המינהל הנ"ל, אולם ההלכה הפסוקה והמקובלת, שאף יצאה מלפני בית המשפט העליון, היא שכל עוד לא ניתן אישור המינהל בכתב – הרי שמדובר בהתחייבות ליתן מתנה ותו לא.

8. לאחר מכן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים בדבר אישור המינהל שכביכול ניתן, ובדבר התקיימות התנאים שבחוק המתנה לביטול ההתחייבות. כמו כן נדחו יתר טענות המבקשים, ולפיכך דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם.