פלוני ואח' נ' פלוני ואח'

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 4.2.2018 אשר קיבל את תביעת המשיבים להורות על אכיפת הסכם למכירת מקרקעין שנחתם בינם ובין המערערים.

1. המערערים 2-1 (להלן: החסוי והמערערת בהתאמה) נשואים זה לזו והם בעלים של זכויות חכירה לדורות בחלקים שווים בבית מגורים המצוי בעכו (להלן: הנכס). החסוי, גבר כבן 75 נפגע בשנת 1996 בתאונת דרכים ומאז נתון במצב סיעודי. בשל מצבו מונו המערערת ובנם המשותף של בני הזוג (המערער 3) כאפוטרופוסים על גופו ורכושו (להלן ביחד: האפוטרופוסים). ביום 16.6.2015 חתמו האפוטרופוסים על הסכם למכירת הנכס למשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) תמורת סך של 2,050,000 ש"ח (להלן: ההסכם). נוכח היותו של החסוי צד להסכם, סווג ההסכם כהסכם מותנה אשר ייכנס לתוקף רק לאחר קבלת אישור מאת בית המשפט לענייני משפחה. ביום 30.6.2015 פנו האפוטרופוסים לבית המשפט לענייני משפחה בקריות ב"בקשה למתן הוראות ואישור מכירת נכס מקרקעין" (א"פ 64003-06-15). בית המשפט לענייני משפחה ביקש את תגובת האפוטרופוס הכללי לבקשה, ומשזו לא הוגשה ביקשו האפוטרופוסים ביום 10.8.2015 כי בית המשפט יחליט בבקשה ללא דיחוי וזאת, כך נטען, משום "שישנו הסכם מכר מותנה אשר ביצועו מתעכב". ביום 16.8.2015 אישר בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט א' נאמן) את ההסכם כמבוקש וקבע:

1. לאחר העיון בבקשה ובהעדר תגובה מטעם המשיב [האפוטרופוס הכללי-א.ח.], אני נעתר לבקשה.
2. ב"כ המבקשת ימציא פסיקתא לחתימתי בהתאם לסעד המבוקש.
3. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

(להלן: פסק הדין מ-2015)

           לאחר העברת חלק מן התמורה, הודיעו המערערים למשיבים בתחילת חודש ספטמבר 2015 כי הם מבקשים לבטל את ההסכם משום שהחסוי מתנגד למכירת הנכס. בעקבות כך, הגישו המשיבים ביום 10.11.2015 תביעה לבית המשפט המחוזי בה טענו להפרת ההסכם ועתרו למתן צו לאכיפתו. כמו כן ביקשו המשיבים להצהיר כי המערערים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ועל כן יש לחייבם בתשלום פיצוי מוסכם.

2. המערערים מצדם פנו ביום 2.3.2016 לבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 3532-03-16) בבקשה לבטל את פסק הדין מ-2015 מכוח סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית) הקובע כי: "בית המשפט רשאי לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו". המערערים טענו כי חל שיפור במצבו של החסוי ובכוונתו לשוב ולהתגורר בנכס עם רעייתו המערערת. עוד נטען כי בית המשפט לא קיים דיון טרם מתן פסק הדין מ-2015 ולא שמע את עמדת החסוי לעניין מכירת הנכס. המערערת הוסיפה וטענה כי לאחר מתן פסק הדין התברר לה שהחסוי מתנגד למכירתו. לתמיכה בבקשתם הצטיידו המערערים בחוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר חואן בר-אל לפיה מכירת הנכס עלולה לפגוע בהמשך שיקומו של החסוי ועל כן מומלץ שלא למכור את הנכס בשלב זה. לאחר קבלת עמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, קבע בית המשפט המחוזי כי בירור ההליך לביטול פסק הדין מ-2015 יימשך בפניו ולא בפני בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט הוסיף והורה, בהתאם לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, על מינוי אפוטרופוס לדין לחסוי, בשל חשש לניגוד אינטרסים בינו ובין האפוטרופוסים. האפוטרופוס לדין הגיש את עמדתו בהליך ולאחר מכן שוחרר מתפקידו על פי בקשתו ובהסכמת הצדדים.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי