פלוני ואח' נ' פלוני ואח'

1. מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עמ"ש 23491-11-16, כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי, ע' רביד), בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ת"ע 100432-08, ת"ע 100430-08, כבוד השופטת ש' גליק).

           ענייננו עוסק בסכסוך הנוגע לירושת המנוח. בצדו האחד של המתרס, ניצבים המבקשים, אשר הינם ממשפחת צאצאי בן-דודתו של המנוח. בצדו האחר של המתרס ניצב משיב 1, אשר נקבע בערכאות הקודמות שהינו נכדו של המנוח. הווי אומר, המבקשים משתייכים לפרנטלה השנייה, בעוד שהמשיב משתייך לכאורה לפרנטלה הראשונה ועל כן ירושתו עדיפה על פי דין.

רקע והליכים קודמים

2. המסכת הדיונית של מקרה זה סבוכה, ומשתרעת על פני עשרות שנים. נפרוש בקצירת האומר ככל שנדרש את ציוני הדרך הרלוונטיים לצורך הכרעה בבקשה זו.

           בשנת 1954 ניתן צו ירושה, על פיו בן-דודתו של המנוח מצד אמו יירש מחצית מהעיזבון, ואת היתר יירשו קרובי אביו של המנוח (ת"ע (מחוזי ת"א) 916/53, כבוד השופט י' קיסטר). אחת ההנחות המרכזיות בצו ירושה זה הייתה כי אין למנוח צאצאים המשתייכים לפרנטלה הראשונה, ועל כן עברה הירושה לפרנטלה השנייה, דהיינו קרובי הוריו של המנוח. בקשות מאוחרות מצד צאצאיו של אותו בן-דודה לפיהן הם זכאית לרשת גם את המחצית השנייה – נדחו (בש"א 4611/95; בש"א 1169/01; בש"א 733/02).

           בשנת 2007 ניתן צו ירושה חדש, במסגרת פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (בש"א 418/04, כבוד השופט ש' ברוך). על פי צו הירושה החדש, נקבע כי היורשת היחידה של המנוח היא בתו אשר התברר כי בניגוד לנטען, לא נספתה עם משפחתה בשואה. בשנת 2009 נפטרה הבת ובנעליה נכנס בנה ויורשה, משיב 1.

           בסוף שנת 2008 הגיש אביו של מבקש 1 תביעה לקיום משפט חוזר אזרחי, ובהמשך ביקש לדון בתביעה זו לפי סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ולתקן את צו הירושה החדש שניתן בשנת 2007 (ת"ע 100432-08). תביעה זו נדונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, יחד עם התנגדות שהוגשה כנגדה (ת"ע 100430-08). התביעה נדחתה וההתנגדות לה התקבלה, כך שהושאר על כנו צו הירושה החדש משנת 2007.

3. טענתם המרכזית של המבקשים בתביעתם בפני הערכאה הדיונית, היא כי היו למעשה שני מנוחים העונים לאותו שם. האחד הוא המנוח בעל העיזבון בענייננו, אשר הוא וכל משפחתו נספו בשואה. השני אינו נוגע לעיזבון מושא הסכסוך, וייתכן שהבת הטוענת לזכותה היא בתו, ועל כן בנה, משיב 1, אינו זכאי לירושה. בהקשר זה טענו המבקשים כי הבת קשרה קשר להשתלט במרמה על העיזבון, תוך זיוף מסמכים, התחזות ומסירת הודעה כוזבת. לאור האמור טענו המבקשים כי יש לעשות שימוש בסעיף 72 לחוק הירושה לתיקון צו הירושה החדש משנת 2007, מאחר שישנה עובדה שלא הובאה בפני בית המשפט, ואשר עונה לדרישות הסעיף.

           פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקשים, הן לעניין קיום התנאים הדרושים לתיקון צו ירושה לפי סעיף 72, והן לעניין התשתית הראייתית המבססת מרמה (ת"ע 100432-08; ת"ע 100430-08, כבוד השופטת ש' גליק). הערכאה הדיונית מינתה גינאולוג מומחה מטעמה, עו"ד רוני גולן, אשר חוות דעתו מצביעה על כך שאכן הבת היא בתו של המנוח, וכי המנוח ומשפחתו נכנסו לישראל בשנת 1925 על סיפון הספינה "טובולסק" שהגיעה מאודסה. יצוין כי מחוות דעתו של המומחה עלה כי ישנה קרובת משפחה נוספת למנוח, שהינה אחייניתו, אשר אף היא קודמת להם במדרג הירושה על פי דין. טענות המבקשים לגבי קרובת משפחה זו נדחו גם הן על ידי הערכאה הדיונית. יובהר כי היה די בכך שנקבע שהמבקשים לא עמדו בתנאי סעיף 72 לחוק הירושה, בכדי לדחות את התביעה.