פלוני ואח' נ' מכוני אבחון בשפלה בע"מ ואח'

 השופט י' עמית: 

           ושוב מונחת לפתחנו סוגיית התיישנות תביעה בעקבות הלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (21.5.2014)).

1. המערערת 1 (להלן: המערערת) נולדה ביום 21.11.2008, כשהיא סובלת ממום ברגליה, בכך שרגל אחת קצרה באופן משמעותי מהרגל השניה. המערערת והוריה (המערערים 3-2) הגישו ביום 27.10.2015 תביעה כנגד המשיבים 3-1. המשיבה 1 היא מכון הנותן שירותים רפואיים, לרבות סקירות מערכות לנשים בהריון, והמשיבים 3-2 הם הבעלים ו/או המנהלים של המשיבה 1.

           ביום 7.3.2016 הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו תוקנה התביעה על דרך של הוספת המשיבים 6-4 כנתבעים. משיבים 5-4 הם הרופאים שביצעו את בדיקות האולטראסאונד וסקירת המערכות במסגרת עבודתם אצל המשיבה 1, והמשיבה 6 היא קופת חולים, שהמערערים חברים בה, ושלטענתם במסגרתה נוהל מעקב ההריון של המערערת 2.

           נציין, כי המשיבים 3-1 הגישו הודעת צד ג' כנגד המשיבים 5-4, בטענה כי הנ"ל פעלו במסגרת המשיבה 1 כקבלן עצמאי.

2. המשיבים 6-4 עתרו למחיקת התביעה כנגדם על הסף מחמת התיישנות, והמשיבה 6 אף טענה לדחייה על הסף מחמת העדר עילה באשר כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיה. הטענה להתיישנות התקבלה על ידי בית משפט קמא אשר בפסק דינו החלקי מיום 13.9.2016, דחה את טענות המערערים לגבי הארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. עוד קודם לכן, בהחלטתו מיום 10.7.2016, דחה בית המשפט על הסף את תביעתה של המערערת לאור ביטול תביעת היילוד על פי הלכת המר.

           על כך נסב הערעור שבפנינו, שעיקרו הטענה כי בית משפט קמא התעלם מפסק הדין בעניין מכבי (רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני (28.8.2016) (להלן: ענייןמכבי). כן נטען להארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

3. דין הערעור להידחות.

           כפי שהבחין חברי, השופט נ' הנדל בעניין מכבי, יש להבחין בין שני נושאים: האחד – תקופת ההתיישנות והארכתה על פי חוק ההתיישנות, ולכך התייחס בית משפט קמא בפסק דינו; השניה – הוראות המעבר לגבי הלכת המר.

           אשר לנושא הראשון, הרי שטענות המערערים להארכת תקופת ההתיישנות בשל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אינן יכולות לעמוד להן מטעמיו של בית משפט קמא. אציין בקצרה כי על פי חוות דעת המומחה מטעם המערערים, המידע בדבר המום ממנו סובלת המערערת, נמסר להורים בשבוע 38+3 להריון. גם על פי תצהירי ההורים הם ידעו על המום כשבוע לפני הלידה, ובכתב התביעה נכתב כי המערערת "נולדה עם מומיה 'הגדולים והקשים'". מכאן, כי הנזק ו"קצה החוט" היו בידי ההורים עוד לפני הלידה, ולמצער, בעת לידתה של המערערת.