פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרכב השופטים: י' צלקובניק – סג"נ; י' פרסקי; ו-י' עדן), בעפ"ג 13575-08-17, מיום 13.12.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורם של המבקשים על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר), בת"פ 13699-08-15, מיום 02.07.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקשים הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בבאר שבע, אשר ייחס להם את ביצוע העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ותקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין.

3. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 30.07.2015, שהה א.א., שהינו קטין (להלן: המתלונן) בפארק בעיר דימונה, ושיחק עם חבריו "פינג פונג". בשלב מסוים, שפך המתלונן מים על שולחן ה"פינג פונג". בעקבות זאת, ניגשה מעיין הרוש, אחותם של המבקשים (להלן: מעיין), אל המתלונן, והתעמתה עימו ביחס למעשיו. מעיין כינתה את המתלונן ואת בן דודו, שהיה עימו, "כושים, חיות", צילמה אותם ואמרה כי היא תדווח על מעשיהם למשטרה. לאחר זאת, עזבה מעיין את המקום וחזרה לביתה, שם פגשה במבקש 1 (להלן: המבקש 1) ובמבקש 2 (להלן: המבקש 2), וסיפרה להם את שאירע. במועד זה, קשרו המבקשים ומעיין קשר לביצוע פשע, בכך שהצטיידו בכלי תקיפה ונסעו יחדיו לפארק ברכבו של המבקש 2. המבקשים ניגשו למתלונן, וביקשו ממנו לסייע להם עם רכבם, והלכו עימו לכיוון הכביש הראשי, שם חנה רכבם. עם הגעתם אל הרכב, שאל המבקש 2 את המתלונן אם הוא מכיר את מעיין, וערך מעין בירור לגבי מה שאירע. לאחר שהמתלונן השיב בחיוב, תקפו המבקשים את המתלונן, "בכך שנאשם 2 [המבקש 2] חשמל אותו בפניו ובידו בטייזר, המתלונן רץ, נפל, ובזמן זה נאשם 2 [המבקש 2] ביקש מנאשם 1 [המבקש 1] שיוציא את האלה. נאשם 1[המבקש 1] הגיע עם אלה והחל להכות את המתלונן באמצעותה, בראשו ובידו כשהוא שכוב על המדרכה עד אשר החלה התקהלות של אנשים במקום לאור זעקותיו של המתלונן, ומעיין והנאשמים [המבקשים] עזבו את המקום". במעשיהם המתוארים, תקפו המבקשים את המתלונן בצוותא חדא עם מעיין, וגרמו לו "חבלות של ממש בדמות שריטות בלחיו השמאלית, שפשוף במרפק שמאל, ורגישות בכף יד ימין".

4. ביום 04.05.2016, הורשעו המבקשים, על פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. טרם מתן גזר הדין, הפנה בית משפט השלום את המבקשים אל שירות המבחן, לשם הכנת תסקיר בעניינם, ובהמשך הוגשו לבית המשפט שלושה תסקירים על אודות המבקשים. בתסקירי המבחן בעניינו של המבקש 1 נאמר, כי "העבירה בוצעה על רקע מאפייניו האישיים של הנאשם 1 [המבקש 1] הקשורים בקשייו להתמודד עם מצבי דחק וקונפליקט, כאשר הפגיעה בכבודו ובכבוד משפחתו נחוות בעיניו באופן חמור ופוגעני, וככל הנראה פעל מתוך רצון להשיב לעצמו תחושת אונים ושליטה". עוד נמסר בתסקירי המבחן, כי המבקש 1 התקשה להביע אמפתיה כלפי המתלונן, וכי "בשלב זה [הוא] רואה ברקע המוביל לביצוע העבירה – הפגיעה שקדמה לכך באחותו, בסיס המהווה הצדקה למעשיו". בהמשך, צוין בתסקירים כי למבקש 1 מאפיינים אימפולסיביים, וקשיים "להתמודד באופן אדפטיבי עם מצבי כעס וחוסר אונים ולהציב גבולות להתנהגותו". בתסקיר הראשון, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון לצורך שילובו של המבקש 1 בקבוצה טיפולית. בתסקיר השני נמסר, כי שירות המבחן התרשם מנכונותו של המבקש 1 להשתלב בהליך טיפולי, אך נוכח העובדה כי הוא מצוי בראשיתו של אותו הליך, ביקש שירות המבחן דחייה נוספת. בתסקיר השלישי נאמר, כי:

 "ההליך הטיפולי בו החל [המבקש 1] לאחרונה מצליח לעורר בו יכולת התבוננות פנימית וכי הוא מצליח להבין יותר לעומק את חומרת המעשים המיוחסים לו ואף להביע אמפתיה לנפגע העבירה ומשפחתו, דבר אשר לא בא לידי ביטוי בשלבים קודמים. התרשמנו כי הטיפול הקבוצתי אכן מאפשר לו לבחון לעומק דפוסי תגובתו וכי הוא מבקש להתמיד בהליך למען קבלת כלים להתנהלותו במצבים דומים בעתיד".

           לאור האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש 1 עונש מוחשי בדמות מאסר על דרך של עבודות שירות; מאסר מותנה; ופיצוי כספי משמעותי למתלונן. בנוסף, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש צו מבחן למשך שנה, במהלכו הוא ימשיך את "הטיפול הקבוצתי בו החל לשם קבלת כלים להתמודדות".

בתסקירי המבחן שניתנו בעניינו של המבקש 2, נמסר כי למבקש זה "קשיים להתמודד במצבי כעס ותסכול. נראה כי במצבים בהם חש מאוים עלול לפעול באופן תוקפני תוך קושי לראות את השלכות התנהגותו הפוגענית". עוד נמסר בתסקירי המבחן, כי למבקש 2 "קווי אישיות אימפולסיביים, אשר מקשים עליו לשקול מעשיו ולבחון תוצאותיהם, לטווח הארוך". שירות המבחן ציין בתסקיריו, כי "במסגרת הליך אבחון, הנאשם 2 [המבקש 2] החל לעבור תהליך של התבוננות פנימית סביב מאפייניו, התנהלותו ובחירותיו, אותן [הוא] תופס כאימפולסיביות ושגויות". לאור האמור, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון לצורך שילובו של המבקש 2 בקבוצה טיפולית. בתסקיר השני נמסר, כי המבקש 2 השתלב בקבוצה טיפולית, אך הוא "נמצא בשלב ראשוני בנוגע לבחינת דפוסיו המכשילים והתוקפניים בפרט". לאור האמור, ביקש שירות המבחן דחייה נוספת. בתסקיר השלישי נאמר, כי "במהלך התקופה החולפת הנאשם 2 [המבקש 2] הצליח להבין יותר לעומק את חומרת המעשים המיוחסים לו ואף להביע אמפתיה לנפגע העבירה ומשפחתו, דבר אשר לא בא לידי ביטוי בשלבים קודמים". לאור האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש 2 צו מבחן למשך שנה, במהלכו ימשיך את השתלבותו בהליך הטיפולי, אותו החל. בנוסף, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש 2 עונש מאסר בדרך של עבודות שירות; ופיצוי כספי למתלונן, "כביטוי ישיר ללקיחת אחריות".

בהמשך, ביקשה המשיבה, בהסכמת ב"כ המבקשים, להגיש תסקיר נפגע עבירה חלף העדת המתלונן. בתסקיר נפגע העבירה נמסר, כי מאז האירוע נשוא כתב האישום, המתלונן סובל מתסמונת פוסט טראומה. עוד דווח, כי המתלונן סובל לאורך תקופה ממושכת מ"קשיי שינה, סיוטים, הרטבות לילה, מחשבות חודרניות, פלשבקים, חרדות והימנעות מדברים המזכירים לו את אירוע הפגיעה"; וכן, הוא לוקה בגמגום, אשר לא הופיע קודם לכן. בהמשך, נאמר בתסקיר כי אמנם חל שיפור במצבו, אולם נראה כי המתלונן "עודנו חרד וכי במצבי דחק, צפים ועולים תסמיני הטראומה שחווה". עוד נאמר בתסקיר, כי "תודעתו של נער צעיר כ"כ אודות נזילות החיים, מהווה פגיעה משמעותית בהתפתחותו התקינה, ביכולתו לחוש ביטחון ולתת אמון. כל אלה, פוגעים, להערכתנו, באופן ישיר, באיכות חייו". נמסר בנוסף בתסקיר נפגע העבירה, כי חלק מהשלכות הפגיעה במתלונן כוללות השקעת משאבים, אישיים ומשפחתיים, אשר הצריכו טיפולים שונים; וכי המתלונן "מצפה מבית המשפט להעניש אותם [את המבקשים] בחומרה, כביטוי לעשיית הצדק, על פי תפיסתו וכגורם, העשוי להשיב את תחושת השליטה בחייו".