פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

השופט י' עמית:

1. בלילה שבין 1.7.2014 ל-2.7.2014 הגיחו ממנהרה חשוכה של גזענות, בערות בורות ושנאה, שלוש דמויות, הם שלושת המערערים שבפנינו – בגיר ושני אחייניו הקטינים בני ה-17 וה-16 וחצי. את מעשיהם של השלושה באותו לילה, במהלכו רצחו את הנער מחמד אבו חדיר (בתעתיק נכון מחמד אבו ח'צ'יר- محمد أبو خضير) (להלן: המנוח), ניתן לתאר כ"פיגוע אסטרטגי" שהצית תבערה בשטחים בכלל ובירושלים המזרחית בפרט. על אירועי אותו לילה אין מחלוקת עובדתית, ונביא את תיאור הדברים בלשונו של בית המשפט המחוזי:

" [...] למחרת בשעות הערב נפגשו השלושה בחנות הנאשם 1 [המערער בע"פ 4713/16 – י"ע] וסיכמו על פעולת נקם בלילה. נאשם 2 [המערער בע"פ 2067/16 – י"ע] הלך לביתו ואילו נאשמים 1, 3 [המערער בע"פ 2277/16 – י"ע] נסעו לישוב אדם שם הכינו מצית, לום, מברג, אזיקונים ובקבוקים ריקים, אותם מילאו בדלק בתחנת דלק סמוכה. הנאשמים דאגו להסוות את חזותם החרדית, החליפו בגדים ואף הרכיבו עדשות מגע במקום משקפיים. סמוך לחצות אספו לרכב ההונדה בו נהג הנאשם 1 את הנאשם 2 והשלושה יצאו לתור אחר קורבן לחטיפה. הסתובבו בשכונות מספר שעות, ראו קבוצת ילדים, ניגשו אליהם, חזרו לרכב. לאחר מכן ראו אנשים מבוגרים, החליטו שלא להיכנס איתם למגע כלשהו. נאשמים 2, 3 חשו בהמשך תסכול ועייפות ונאשם 1 עודדם באוכל ובמשקה ואז נסעו לבית חנינא, שם ראו את מחמד אבו חדיר, תחילה מהלך ברחוב ולאחר מכן יושב על מדרגות. נאשמים 2, 3 יצאו מהרכב, פנו בדיבור אל מחמד כדי לוודא שהוא ערבי, נאשם 3 הכה בו ואז השניים תפסוהו וגררו אותו לרכב כשהם מתגברים בכוח על התנגדותו. בתוך הרכב הם הניחו את מחמד בתווך, כאשר נאשם 2 יושב על רגליו ואילו נאשם 3 בצד השני של הרכב מחזיק בידיו ומנסה לאזקם באזיקונים ללא הצלחה. מחמד זעק ולכן הנאשם 2 סכר את פיו בכוח ולאחר מכן לפת את גרונו באזור הגרוגרת בכף ידו ובמהלך הנסיעה המהירה לכיוון יער ירושלים שנמשכה כעשר דקות, הניח את מרפקו על הגרוגרת ועם ידו השנייה לחץ על היד כדי להגביר הלחץ על צווארו של הקורבן. כאשר התעייף עזר לו נאשם 3, לחץ על ידו של נאשם 2 שהייתה מונחת על הגרוגרת. במהלך הנסיעה בעודם מחזיקים בקורבן צעק נאשם 1 לנאשמים האחרים: 'תהרגו אותו, תהרגו אותו'. הנאשמים 2, 3 המשיכו להחזיק בקורבן וללחוץ על צווארו, קצף ורוק יצאו מפיו, הוא הפסיק לנשום באופן סדיר, התחיל לחרחר ובהגיעם ליער ירושלים כשנעצר הרכב והדלת האחורית נפתחה, ראשו ופלג גופו העליון של מחמד, שהיה מחוסר הכרה, נשמט החוצה. בשלב זה הנאשם 2 בא בטרוניה כלפי נאשם 1 שהם עושים הכל והוא רק נוהג, נאשם 1 יצא מהרכב, נטל את הלום, הכה בראשו של הקורבן פעמיים, ומשך אותו אל מחוץ לרכב, הורה לנאשם 3 שהתקשה להסתכל להיכנס לתוך הרכב, הורה לנאשם 2 להביא בקבוק דלק ולשפוך על הקורבן. נאשם 2 שפך על רגליו, נאשם 1 נטל הבקבוק ושפך על יתר חלקי הגוף, הורה לנאשם 2 להיכנס לרכב ואז הצית את הקורבן והשלושה נסעו מהמקום לעבר גן סאקר, שם שרף נאשם 1 נעליים, ואת הלום. משם נסעו לביתו של נאשם 1 בישוב אדם.

הקורבן איבד את הכרתו כתוצאה מהחניקה שנחנק בתוך הרכב על-ידי הנאשם 2, בשיתוף הנאשם 3. מכות הלום שהכה נאשם 1 בראשו של הקורבן גרמו לנזק, אך לא קטלוהו, הוא מצא את מותו כתוצאה מההצתה והשריפה".

2. על רקע עובדות אלה, שכאמור אינן שנויות במחלוקת, הרשיע בית המשפט את שלושת המערערים בעבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); חטיפה לשם רצח לפי סעיף 372 לחוק. בגין מעשים נוספים שאירעו בלילה הקודם לליל הרצח, ושעליהם אעמוד להלן, יוחסו לנאשמים 1 ו-2 גם עבירות של ניסיון לחטיפה לשם כליאה לפי סעיף 371 + סעיף 25 לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(א) בנסיבות סעיף 380 לחוק; ניסיון הצתה לפי סעיף 448 רישא + סעיף 25 לחוק.

           בית המשפט השית על השלושה את העונשים הבאים:

           המערער בע"פ 4713/16 (להלן: יוסף) נדון למאסר עולם ו-20 שנות מאסר נוספות במצטבר בגין העבירות הנוספות בהן הורשע;

           המערער בע"פ 2067/16 (להלן ולשם הנוחות: המערער 2) נדון למאסר עולם ו-3 שנות מאסר בחופף;

           המערער בע"פ 2277/16  (להלן ולשם הנוחות: המערער 3) נדון בדעת רוב ל-21 שנות מאסר, בעוד דעת המיעוט סברה כי גם עליו יש להטיל מאסר עולם.

3. טרם נמשיך בדרכנו, נסקור את אירועי הלילה הקודם לליל הרצח, אירועים בהם נטלו חלק רק יוסף והמערער 2. לשם כך נפנה לתיאור הדברים כפי שהם מופיעים בכתב האישום, ואשר על פיהם הורשעו השניים: