פלוני ואח' נ' ברגיל מוסכים בע"מ ואח'

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ישי קורן) מיום 08.01.2018 בתא 464576-03-13, לפיו התקבלה תביעת נזקי גוף שהגיש המערער כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לו ביום 24.01.2011, ולפיו חויבו המעבידה ומבטחתה לשלם לו פיצוי בסך 219,040 ₪ בתוספת אגרות משפט, הוצאות ושכ"ט עו"ד, לאחר שמסכום הנזק נוכה סך של 424,410 ₪ - תשלומי מל"ל, הן דמי פגיעה ומענק נכות ששולמו בפועל והן גמלת נכות רעיונית.

1.בבית משפט קמא התבררה תביעת נזקי הגוף שהגיש המערער בגין תאונת עבודה שארעה לו ביום 24.01.2011 נגד מעבידתו – המשיבה מספר 1 (להלן – המוסך) וכנגד המבטחת של המוסך – המשיבה מספר 2 (להלן – הפניקס) שהתנערה מהכיסוי הביטוחי. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כבתאונת עבודה וקבע לו נכות בשיעור 19% לצמיתות בגינה קיבל דמי פגיעה ומענק נכות. ברקע תאונת עבודה נוספת שארעה לתובע במוסך ארבעה חודשים לאחר מכן ביום 22.05.2011 (להלן - התאונה השנייה) שהסתיימה בפשרה, ובה ידובר בהמשך בהקשר לניכוי רעיוני של תשלומי המל"ל.

המחלוקת בבית משפט קמא נפרשה על פני כל נושא אפשרי: החל מהכיסוי הביטוח, האחריות לתאונה, המשך בשיעור הנכות, רכיבי הנזק וכלה בניכויי המל"ל.

2.בפסק דין מפורט, מנומק, בהיר וענייני, ניתח בית משפט קמא את נסיבות התאונה, את הסוגיה הביטוחית, את שאלת האחריות לרבות טענת אשם תורם, את נכותו של המערער שיעורה והיבטיה, את ראשי הנזק ושיעור הפיצוי, ואלו הן קביעותיו:

בסוגיית הכיסוי הביטוחי – עבודת המערער עובר לפגיעה הייתה "חלק מעבודתו עבור הנתבעת ולפי הוראותיה, ואין מדובר בעבודה פרטית שביצע התובע על מנת לקבל תשלום מהצד מבעל המשאית". בכך נדחתה התנערות הפניקס מהכיסוי הביטוחי שערכה למוסך.

בסוגיית האחריות – "הגורם לתאונה לא היה הימנעות משימוש בסולם כטענת הנתבעת והפניקס", משהמערער אכן עשה שימוש בסולם "כי אם סביבת העבודה המלוכלכת שבה עבד התובע... בשילוב ציוד ונעלי עבודה שאינם מבטיחים את העובד מפני תאונה צפויה מסוג זה הם שגרמו לתאונה". בית משפט קמא אף דחה את טענת המשיבות לאשם תורם מש"העובד לא יצר את הסיכון ולא החמיר אותו בפעולה אוטונומית כלשהי שביצע מיוזמתו. התובע ביצע את העבודה כדבר יום ביומו". בכך הוכרעה שאלת האחריות.

3.בהסתמך על חוות דעת המומחים שמינה, קבע בית משפט את נכותו הרפואית הצמיתה של המערער כדלקמן:

10% בתחום האורתופדי; 5% בגין צלקת; ו – 10% בתחום הנפשי, כן קבע כי נכויותיו אלו מבטאות פגיעה בכושר ההשתכרות וגריעה מהשכר בשיעור של 25%.

4.בהתחשב בנתוני היסוד, לרבות שכר, גיל, וכיוצ"ב, העריך בית משפט קמא את כלל נזקי המערער בגין התאונה מיום 24.01.2011 בסך של 643,450 ₪, ממנו הורה לנכות הן את הסכומים ששולמו למערער בפועל על ידי המוסד לביטוח לאומי כדמי פגיעה וכמענק נכות, והן את הסכום המהוון של גמלה רעיונית (353,316 ₪) אותה יכול היה המערער לקבל מהמוסד לביטוח לאומי לו הגיש תביעה להחמרה בגין מצבו הנפשי תוך הסתמכות על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שהעריך את נכותו בתחום זה ב – 10% לצמיתות, משיעור נכותו המצטבר היה מזכה אותו בגמלה חודשית. בסופו של יום נפסק למערער סך 219,040 ₪ בלבד, בתוספת אגרות משפט, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

5.גם המערער וגם הפניקס לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא, והגישו את הערעורים שהונחו בפנינו.