פלדשטיין ליסבונה נ' אגד.

פסק דין

1.בתאריך 4.12.12 בסביבות השעה 17:00, על הגשר המוביל מאיזור תחנת הרכבת בחדרה לכיוון שכונת "ויצמן" במערב, (להלן: "הגשר"), ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת (להלן: "הרכב") לבין אוטובוס "אגד" (להלן: "האוטובוס") בו נהג באותה שעה מר יגאל מויאל.

2.אין מחלוקת על כך שבהגיעם אל הכיכר בסופו של הגשר (להלן: "הכיכר"), נסעו הרכב והאוטובוס בשני נתיבים מקבילים, כשהם פונים ימינה וכשהתובעת נוסעת בנתיב הימני ואילו האוטובוס בנתיב השמאלי (ר' תצלום מקום התאונה ת/1).

3.לטענת התובעת, היו הרכב והאוטובוס "פחות או יותר מקבילים" ואז, בשלב מסוים התקרב האוטובוס עם חלקו האחורי אל רכבה. לגרסתה, מכיוון שלא נותרה בידיה ברירה אחרת, היא עצרה את רכבה וצפצפה לאוטובוס אלא שהדבר לא הועיל ואוטובוס פגע בכנף הקדמית שמאלית של רכבה (ר' שרטוט ת/3).

4.גרסתו של נהג האוטובוס אחרת היא – לטענתו, בפניות מן הסוג הזה הוא נוהג לנסוע בנתיב השמאלי המאפשר לו "לקחת את העיקול קצת יותר רחב מאשר בנתיב הימני" וכך עשה גם הפעם. באשר למקום המצאה של התובעת עובר לתאונה, טען נהג האוטובוס כי היא היתה קצת מאחוריו שכן לפניה נסע אוטובוס נוסף אחר. את רגע הפגיעה תיאר הוא כך:

"שנינו לקחנו את הסיבוב. אני והאוטובוס, היא היתה אחרי האוטובוס.

היא היתה קצת מאחורי. התחלנו לקחת את הסיבוב. האמת שקצת

קשה לקחת את הסיבוב שני רכבים, האטתי, נתיב אקספרס (האוטובוס

האחר – ר.ס.מ) סיים את הסיבוב. היא לא לקחה את הסיבוב נכון ולכן

פגעה בי. היא טוענת שנכנסתי לנתיב שלה וזה לא נכון. לאוטובוס לא

קרה שום נזק. למעשה היתה פגיעה קלה. היתה פגיעה שלה מקדימה.

אם הייתי נכנס לנתיב שלה הייתי מגרד את כל הצד השמאלי שלה ולא

רק את הפינה השמאלית קדמית".

5. בתגובה לדברים אלה עמדה התובעת על כך שהיא נסעה בנתיבה תוך שמירה על הימין ובקשה להסביר כי "לרכב פרטי אין בעיה להסתובב ימינה בנסיעה שוטפת ואילו אוטובוס צריך לעשות כמו משולש ואז החלק האחורי שלו נזרק פנימה לתוך הנתיב שלי".

בתשובה לשאלות נציג הנתבעת השיבה התובעת כי היא אינה זוכרת האם לפניה נסע אוטובוס נוסף אחר ואמרה:

"נכנסנו לכיכר ואז האוטובוס הקדים אותי ופגע בי עם החלק

הימני אחורי שלו בפינה השמאלית קדמית שלי. כשראיתי

שהוא מתקרב, עצרתי וצפצפתי לו ועד שהוא עצר הוא כבר פגע בי".

6.לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי הן בראיות שצורפו לכתב התביעה והן באלה שהוצגו בפני במהלך הדיון, מסקנתי היא כי מדובר בתאונה שארעה באופן שתואר על ידי התובעת.

העובדה שמוקד הפגיעה ברכב התובעת הינו בצד השמאלי קדמי תואמת את גרסתה לפיה היא עצרה את רכבה ברגע שהבחינה בכך שהאוטובוס מתקרב אליה. מעבר לכך, בעוד תיאור התובעת היה מפורט ועקבי, טען נהג האוטובוס טענות סתמיות לפיהן היא "לא שמרה על הנתיב שבו היא נסעה" או "לא לקחה את הסיבוב נכון" – טענות שאופין מלמד בעיני גם כן על כך שהוא לא שמר על מרחק מתאים ממנה במהלך פנייתו ולכן ככל הנראה לא שעה לצפצופיה עד לרגע הפגיעה.