פלדמן נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

עסקינן בבקשת הנתבעים להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי מיום 29.01.2012 (להלן: "הועדה הרפואית לעררים"), לפיה נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 9.75% -

5% בגין הגבלה מזערית ונוקשות קלה של שרירי הצוואר מימין בהתאם לסעיף 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (במחצית מותאם).

5% בגין ירידה קלה בתחושת המגע בזרוע מימין לפי סעיף 31(1)אI לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (ברבע מותאם).

הנכות נזקפה במלואה לחבלה שנחבל התובע ביום 21.10.2010 בתאונת דרכים, נשוא התביעה שלפניי (להלן: "התאונה").

הוועדה הרפואית לעררים שינתה מהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר לא מצאה לקבוע לתובע נכות.

גדר המחלוקת

1.לטענת הנתבעים נפל פגם מהותי בקביעת הוועדה הרפואית לעררים, באשר זו התקבלה מבלי שעמד בפניה מלוא תיקו הרפואי של התובע, בו תועד רקע רפואי רלוונטי בתחום האורטופדיה, וכן מבלי שנתנה דעתה לעובדה כי בשנים 1997 ו- 2007 היה התובע מעורב בתאונות דרכים נוספות, כשבשנת 2009 נחבל ביד ימין.

1.1הנתבעים מפנים לרישומים בתיקו הרפואי של התובע המתעדים תלונות על כאבי צוואר וכאבים בכף יד ימין עובר לתאונה ומבקשים לסמוך טענותיהם על העובדה שבפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים (0244607) תחת הפרק "מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הוועדה", לא נזכר תיקו הרפואי של התובע בקופת החולים אלא אך מסמכים בודדים -

" 26.12.10 E.M.G, דו"ח מיון, C.T. 27.7.11, 24.08.11 חוו"ד ד"ר רובינסון"

2.התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו לא נפל כל פגם בהליך בפני הוועדה הרפואית לעררים, שכן עמד בפניה כל החומר הרפואי הנוגע למצבו, לרבות העובדה שהתובע נחבל בתאונת דרכים בשנת 2007 .

לשיטתו "פירוט המסמכים שנרשם בפרוטוקול" הוועדה "הנו אך תמצית המסמכים המרכזיים" בעוד שבפני הוועדה עמדו "מסמכים רבים נוספים מעבר לאלה שצוינו בפרוטוקול".

עוד ובנוסף טוען התובע כי עצם העובדה שלא נמצא תיעוד רפואי הנוגע לתאונה משנת 1997 וכן כי בבדיקה מיום 28.11.2007 עלה כי לא נמצאה "הגבלת תנועה", יש בהם כדי ללמד כי התאונות בשנים 1997 ו- 2007 "היו תאונות קלות ביותר, אשר לא הותירו זכר".

המסגרת הנורמטיבית

הוראת סעיף 6ב. רישא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "החוק") קובע את הכלל לפיו:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה"

בסיפא מעוגן החריג לו, המסמיך את בית המשפט "להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

על פי ההלכה הנוהגת "יש למעט במתן רשות להבאת ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב' ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" (ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77) זאת בהתקיים טעמים משפטיים (פגם מהותי שנפל באותו הליך בו נקבעה הנכות על פי דין) או עובדתיים כבדי משקל (שינוי מהותי במצבו של התובע, החומר שעמד בפני הועדה לא היה מלא ואינו משקף את מצבו של התובע לאשורו (ראה עניין טיארה לעיל, וכן ע"א 635/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505).

מן הכלל אל הפרט