פלד נ' דן רכב ותחבורה ואח'

פסק דין

1.התביעה שבפניי הוגשה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בעקבות תאונה מיום 11.5.09.

2.גירסת התובע:

בעת שעמד בכביש ברחוב חשמונאים בבני ברק תוך במטרה לפנות ימינה אל תוך רח' ז'בוטינסקי שהוא נותן זכות קדימה לרכבים שנסעו ברח' ז'בוטינסקי ולפני שהתחיל לבצע את הפניה ימינה לתוך מסלול התחבורה הציבורית (התובע הינו נהג מונית), עמדה לצידו הנתבעת עם רכבה. כאשר הוא (התובע) החל לפנות ימינה "חתכה" אותו לפתע הנתבעת עם רכבה ועקב כך פגעה בפגוש שמאל של רכבו.

3.גרסת הנתבעת:

לטענת הנתבעת, רחוב חשמונאים הינו רחוב צר ולפיכך שני כלי רכב אינם יכולים לעמוד בו זה לצד זה. לטענתה, היא עמדה בתחילת הרחוב והחלה פונה ימינה מרח' החשמונאים אל תוך רחוב ז'בוטינסקי. בכל אותו הזמן התובע עמד מאחוריה. בסיום הפניה וכאשר כבר היתה ברח' זבוטינסקי היא החלה משתלבת במסלול הנסיעה האמצעי ואף המשיכה לנסוע בו ישר (עמ' 2 שורה 6 לפרוטוקול). לטענתה, הפגיעה ארעה שעה שהתובע ביצע אף הוא פניה לתוך רח' ז'בוטינסקי אך במקום לפנות אל תוך המסלול של הימני ביותר (מסלול תחבורה ציבורית) הוא 'נכנס' אל תוך המסלול האמצעי בו נסעה הנתבעת ואז כאמור פגע בה.

4.לבקשתי צילמו הצדדים, כל אחד בנפרד, את מקום התרחשות התאונה.

5.כמו כן, הפנו אותי הצדדים לנזקים שנגרמו לכל אחד מכלי הרכב כתמיכה לגירסתם.

6.בעוד שהתובע ביקש ללמוד מכך שהנזקים ברכבה של הנתבעת נמצאו בדלת הקדמית – כי גרסתו היא הנכונה שכן לדבריו לו הייתה הנתבעת צודקת בגרסתה, היינו צריכים לראות גם פגיעה בדלת האחורית של רכבה, הרי שהנתבעת לעומת זאת טענה כי העובדה שיש שפשופים לאורך כל הרכב, שבסופם קיימת פגיעת מעיכה של הדלת, מלמדת כי היה זה דווקא התובע שפגע בה שעה ש"לקח" את הסיבוב לא נכון ונכנס אל תוך הנתיב האמצעי בו היא עמדה.

7.עיינתי בכתבי הטענות, בתמונות הנזק שנגרמו לכלי הרכב, בעדויות התובע והנתבעת בפניי וכן בתמונות של הצומת בו ארעה התאונה שהומצאו לי בנפרד על ידי התובע ועל ידי הנתבעת לאחר הדיון וראיתי לקבל את התביעה.

א.אפתח ואומר כי עדותו של התובע הייתה אמינה בעיניי.

ב.עדותו גם נתמכה בתמונות אשר הציג בפניי מהן עולה כי הפניה מרחוב החשמונאים אל תוך רחוב ז'בוטינסקי, רחבה דיה, כך ששני כלי רכב יעמדו בה, גם אם בצד הנגדי חונה כלי רכב.

ג.זאת ועוד, בעדותה (עמ' 2 שורה 16) אומרת הנתבעת כי היא השלימה את הפניה אל המסלול האמצעי ואף המשיכה לנסוע ישר. עוד העידה הנתבעת כי התנועה לא הייתה עמוסה.

ד.גירסה זו של הנתבעת מעלה תהיות שכן אם אכן נכונה גרסתה אזי משעה שהיא השלימה את כל הפניה ואף המשיכה בנסיעה ישר כדבריה, לא ברור כיצד פגע בה התובע.

ה.זאת ועוד, ככל שגרסתה זו של הנתבעת הייתה נכונה היינו מצפים כי הפגיעה ברכבה תהא ממוקדת בחלק האחורי של הרכב ולא בצד.

8.לאור האמור, ראיתי אפוא להעדיף את גרסת התובע לפיה התאונה התרחשה כאשר הוא ביקש לבצע פניה ימינה מרח' החשמונאים אל המסלול הימני שבתוך רח' ז'בוטינסקי (מסלול לתחבורה ציבורית) ובעוד בטרם השלים את הפניה, הנתבעת שעמדה לצידו החלה אף היא בביצוע פניה ימינה גם כן אל תוך המסלול הימני שברח' ז'בוטינסקי, על פני גירסת הנתבעת כפי שהובאה לעיל אשר כאמור מצאתי אותה כבלתי הגיונית, בין השאר, לאור מיקום הפגיעות בכלי הרכב.

9.משכך קבעתי הרי שדין התביעה להתקבל.

10.אני מחייבת אפוא את הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסך של 9,523 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן – ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

11.עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך של 750 ₪

12.ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.