פלד ואח' נ' כהן

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית בסך של 16,100 ₪ לתשלום דמי תיווך.

2.התובעים הם מתווכים במקרקעין. לפי גרסת התובע 1, ביום 17.11.10 הנתבע חתם על טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך בסך של 1% בצירוף מע"מ, בקשר לדירה ברחוב התחייה 14 בכפר סבא (להלן: "הדירה").

3.הדירה נמכרה לבסוף בסך של 1,330,000 ₪, אך הנתבע לא שילם את דמי התיווך.

4.טענתו המרכזית של הנתבע היא שהוא חתם על טופס דמי תיווך ריק. לנתבע היכרות מוקדמת עם התובע 1, והתובע 1 הפנה אליו רוכשים פוטנציאליים בקשר לדירה. באחד הימים התובע הפנה לנתבע רוכשים בשם אמנון וצבייה. לפני שהשניים הלכו לדירה, התובע 1 החתים את הנתבע על טופס ההזמנה, ואמר שהטופס מיועד לרוכשים אמנון וצבייה בלבד. לגרסת הנתבע, מאחר שהוא היה בלחץ, הוא חתם על הטופס הריק.

בסופו של דבר, אמנון וצבייה לא רכשו את הדירה. או אז התובע 1 המשיך לשלוח אל הנתבע רוכשים נוספים, אך אז הנתבע הודיע לו שהוא לא יישא בדמי תיווך על רוכשים אלה.

בסופו של דבר, לטענת הנתבע, עסקת התיווך יצאה לפועל באמצעות התובע 2. הנתבע טען כי התוספת לפיה מדובר בעסקה משותפת עם בית וגן (בטופס הזמנת דמי התיווך), הוספה בטופס הריק לאחר חתימתו.

5.מהדיון שבפניי עולות העובדות הבאות:

א. הנתבע חתם לתובע 1 על טופס הזמנת דמי תיווך (להלן: "הטופס") בקשר לדירה. החתימה הייתה ביום 17.11.10. בטופס נרשם שדמי התיווך יעמדו על 1% + מע"מ. הטופס אינו מוגבל לרוכש מסוים. בטופס נרשם שמדובר בעסקת מכירה בשיתוף עם תיווך בית וגן (של התובע 2).

ב.אותם צבייה ואמנון, שלפיו טענת הנתבע עסקת התיווך הוגבלה אליהם בלבד, הם בעצם תרצה ואמנון. תרצה ואמנון הם לקוחות של בית וגן (התובע 2), והם חתמו על הזמנה לשירותי תיווך בקשר לדירה ביום 28.11.10 (ת/3).

ג. הדירה נקנתה לבסוף על ידי ד"ר אולגה. ד"ר אולגה חתמה על הזמנה לביצוע פעולת תיווך במקרקעין לתובע 1. בהזמנה צוין שמדובר בשיתוף פעולה עם התובע 2, והחתימה היא בקשר לדירה. החתימה בוצעה בתאריך 20.12.10 סומן ת/4. ד"ר אולגה שילמה את דמי התיווך המגיעים בגין העסקה.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים, אני קובעת שדין התביעה להתקבל.

לא נתתי אמון בטענת הנתבע לפיה חתם על טופס ריק, וכי הטופס אמור היה להיות מוגבל לרוכשים ספציפיים בלבד.

ראשית, הנתבע לא הצליח להסביר מדוע תוגבל הזמנת שירותי התיווך לרוכשים ספציפיים. הנתבע לא הצליח להסביר מה עדיפים היו רוכשים אלה על פני רוכשים אחרים שהופנו אליו באמצעות התובעים.

שנית, בית המשפט התייחס בזהירות רבה לטענה של אדם כאילו חתם על טופס ריק לחלוטין. אדרבא, מי שחותם על מסמך ריק לחלוטין, האחריות מוטלת עליו לתוצאות חתימה שכזו. מכל מקום, לא שוכנעתי כלל וכלל שהנתבע חתם על טופס ריק. נהפוך הוא, בטופס צוינו דמי תיווך בשיעור 1%. מכאן, שיש להניח, ברמה גבוהה של סבירות, כי הטופס מולא לפני חתימת הנתבע, וטענת הנתבע בעניין זה אינה נכונה (אציין כי הנתבע העיד שהטופס היה ריק לחלוטין, עניין שהוא כשלעצמו בלתי מסתבר).

שלישית, אותם רוכשים ספציפיים, שהנתבע טען שדמי התיווך הוגבלו אליהם, חתמו על הזמנת שירותי תיווך 11 ימים לאחר שהנתבע חתם על הטופס (ת/3). אין בפניי כל הסבר סביר כיצד רוכשים שבגינם נחתם טופס ביום 17.11 (כך לפי טענת הנתבע), חתמו על הסכם להזמנת שירותי תיווך רק ב – 28.11. עובדה זו מתיישבת היטב עם טענת התובעים שהחתימה על הטופס הייתה ללא הגבלה ללקוח מסוים.

7.סופו של דבר:

אני דוחה מכל וכול את טענת הנתבע כאילו חתם על טופס ריק, וכאילו סוכם שהזמנת שירותי התיווך תוגבל לרוכשים ספציפיים או כאילו לא ידע על שיתוף הפעולה הקיים בין שני התובעים.

אציין כי מכל מקום נושא שיתוף הפעולה אינו רלוונטי בעיניי, שכן התובע חתם על טופס של התובע 1, והדירה נמכרה לבסוף לרוכשת שהגיעה דרך התובע 1 (ת/4). מכאן ואילך כל חלוקה בין התובעים היא עניינם של התובעים בלבד ולא עניין לנתבע לעסוק בו. הנתבע לא חלק על כך שהתובעים שלחו לו רוכשים. הנתבע לא חלק על העובדה שהתובעים הגיעו למעמד החתימה ושהו שם שעות מרובות. למעשה, הנתבע כלל לא חלק על היותם של התובעים גורם יעיל וגורם שעבד ללא לאות במכירת דירתו.

8.לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 16,100 ₪ וכן את הוצאות המשפט בסך של 1,750 ₪. בסכום זה התחשבתי בעובדה שהתובעים נשאו בהוצאות בגין דיון קודם. אף שההוצאות הוטלו בקשר להיעדרות מדיון, הרי לטעמי, לאור מסקנותיי לעיל, התובעים אולצו להגיש תביע המוצדקת ביותר, ואין עליהם לשאת בהוצאות כלשהן בגין ניהולה.