פלג נ' כהן

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 22/7/11 .

לטענת התובעת במועד הנקוב, נסעו ברכבה בנותיה ברחוב פרישמן בתל אביב ולאחר שפנו ימינה ועצרו, על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות במעבר חצייה, פגע ברכבה לפתע מאחור רכב הנתבע וגרם לו לנזק המפורט במסגרת חוות דעת אשר צורפה על ידה לכתב התביעה. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ומשכך עליו לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כאמור.

לטענת הנתבע , אמנם במועד האמור הוא פגע ברכבה של התובעת ואולם, הפגיעה היתה קלה ולא נגרם לרכבה התובעת כל נזק כפועל יוצא מהפגיעה האמורה. בנסיבות האמורות, יש לדחות את תביעת התובעת.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת, בתה הגב' לימור פלג והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני בית המשפט תמונות הנזקים לכלי הרכב המעורבים כפי שצולמו על ידי בתה של התובעת מיד לאחר התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם תרים התובעת את הנטל המוטל עליה כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעת ומשכך, כי דין תביעתה להתקבל.

בהקשר זה, הנני מוצאת גרסת הנתבע - ובהתאם לה לא נגרמו כל נזקים לרכבה של התובעת כפועל יוצא מהתאונה וכי הפגיעה היתה פגיעה קלה בלבד - כבלתי מהימנה. כך, כאמור במסגרת עדותו וטרם הגיעה בתה של התובעת למסירת עדותה, טען הנתבע בתוקף כי הפגיעה היתה קלה ביותר ויתרה מכך כי הוא הראה לבתה של התובעת כי לא נגרם לרכב כל נזק (ראה עדותו בעמוד 1 שורה 20). בניגוד מוחלט לעדותו זו, עת הגיעה בתה של התובעת למסירת עדותה בפני בית המשפט, היא הציגה בפני בית המשפט תמונות אשר צולמו באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי שלה ומתמונות אלו עולה כי לא זו בלבד שלרכבה של התובעת נגרם נזק כפי שנטען על ידה , אלא שבהתאמה גם ברכבו של הנתבע נגרם נזק משמעותי . הנזקים בשני כלי הרכב תואמים את הפגיעה הנטענת הואיל ומדובר בנזקי מעיכה בקצוותיהם של כל אחד מן הרכבים. יתרה מכך, צילום הנזקים של שני כלי הרכב מיד לאחר התאונה שולל מיני וביה טענת הנתבע ולפיה, במעמד התאונה הראה לבתה של התובעת כי לא נגרם כל נזק לרכבה.

בנסיבות האמורות – משהנתבע לא הכחיש את דבר הפגיעה ברכב התובעת ואולם, טען כי לא נגרם כל נזק לרכבה- טענה אשר אין בידי לקבלה – הנני קובעת כי הנתבע אחראי לתאונה וכן, לנזקים כפי שהוצגו על ידי התובעת.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע וכי עליו לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה, הרי שעלי לבחון את הראיות אשר הוצגו על ידי התובעת בתמיכה לשומת הנזקים כאמור. לענין זה, תמכה התובעת את נזקיה הניתנים לתיקון בסך של 10,810 ₪ ובגין ירידת ערך בסך של 4,189 ₪ בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק כאמור. כן, תמכה התובעת תשלום שכ"ט לשמאי בסך 1,157 ₪ בחשבונית מס קבלה. משכך, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת שומת הנזקים אשר נגרמו לה כאמור לעיל. באשר לדרישת התובעת לחיוב הנתבע בעוגמת נפש –הרי מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד – יחד עם זאת, תובא עוגמת הנפש לידי ביטויה בפסיקת הוצאות ההליך.

אשר על כן הנני מקבלת את תביעתה של התובעת . הנתבע ישלם לתובעת סך של 16,156 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (1/11/11 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.