פלג נ' הקולנוע

פסק דין

מונחת בפניי תובענה ע"ס 25,000 ₪, כאשר התובעת מגוללת בכתב תביעתה את ההתרחשות ביחס למכשיר נייד מסוג סמסונג גלאקסי s3 אשר נרכש אצל הנתבעת בסכום של 3,500 ₪. לאחר כחודשיים נפל המכשיר, ונוצר סדק על המסך. בנה של התובעת המשיך להשתמש במכשיר, לאחר מכן במשך כ-7 חודשים, וביום 15.2.13 הביאה התובעת את המכשיר לתיקון, שכן הוא הפסיק לקרוא את הסים. עפ"י כתב התביעה נאמר לי, כי המכשיר יישלח למעבדה בחיפה, אולם השבר לא יתוקן. התובעת מצדה ציינה, כי אין לה בעיה, והיא מבקשת אך ורק את תיקון הסים. לדברי התובעת, היא בדקה מדי שבוע אצל הנתבעת מה עלה בגורל המכשיר, אולם נדחתה מספר פעמים, כאשר ביום 26.5.13 התקשר אל התובעת מנהל בשם אליאב, ולאחר שסיפרה לו את התרחשות הדברים, אמר כי יבדוק זאת, וביום 2.6.13, חזר אל התובעת ואמר לה, כי עלות התיקון היא 1,800 ₪. זאת לאחר שעידן, מנהל אחר בחנות, נתן לתובעת לשוחח עם אחד ממנהלי החברה, כאשר בשיחה טלפונית עם אחד המנהלים, סוכם כי התובעת תשלם סך של 500 ₪, ואת היתרה תשלם החברה, כאשר עלות התיקון שדוברה בין הצדדים עפ"י כתב התביעה ועדות התובעת, היתה בעלות של 1,300 ₪.

כאמור, ב-2.6.13 השיב אליאב לתובעת כי העלות החדשה היא 1,800 ₪, והחברה אינה מסכימה לשאת בעלות שמעבר ל-500 ₪, ואז הגיע המכשיר לסניף בקרית שמונה ביום 9.6.13, וביום 11.6.13 לקחה התובעת את המכשיר, וחתמה על מסמך ולפיו נאמר: "התקבל מכשיר שבור בידיעת הלקוחה ובאישורה, כאשר המכשיר הנ"ל אינו באחריות עקב השבר, המכשיר נשלח למעבדת היבואן אשר לא היה מוכן לתקן זאת בעקבות השבר. בסיכום ובאישור הלקוחה, המכשיר נמסר למעבדה פרטית לצורך הצעת מחיר לתיקון, בעקבות אי אישור הלקוחה לתיקון, המכשיר הוחזר ללא תיקון לסניף, והוחזר ללקוחה במצב זהה כפי שהוא נמסר לתיקון. בתקופה הנ"ל, היתה בידי הלקוחה אפשרות למכשיר חלופי, אך היא לא רצתה בכך". לדברי התובעת, ביום 8.7.13 היא לקחה את המכשיר למעבדה פרטית, ובסופו של יום תיקנה אותו בעלות של 600 ₪.

עפ"י כתב ההגנה, אזי מדובר בתביעה לא מוצדקת, שכן היה על התובעת לתבוע את הגורם האחראי למתן השירות לפלאפון, עפ"י תעודת האחריות.

הנתבעת טוענת, כי הנזק שנגרם (השבר) אינו מכוסה בתנאי האחריות, ואם אכן היה נזק כלשהו, אזי הוא עומד לכל היותר ע"ס של 500 ₪.

הצדדים חזרו על טיעוניהם בכתבי הטענות במעמד בית המשפט, כאשר התובעת עמדה באופן מפורש על כך, כי נאמר לה שסכום התיקון יעמוד על כ-1,300 ₪, וכי היא הסכימה להשתתף בסך של 500 ₪, והיתרה תשולם ע"י הנתבעת.

נציג הנתבעת שלא נכח בשעה ששוחחה התובעת עם אותם מנהלים, בדק לאחר הפסקה אותה נתן בית המשפט, עם אותם שני מנהלים מתוארים, אם אכן נאמר הדבר, ואולם לגרסתו, הדבר לא הובטח לה כלל ועיקר. יתר על כן, אם אכן הובטחו הדברים, מדוע חתמה התובעת על אותו מסמך ביום 11.6.13.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ובהתייחס לעובדה כי התובעת מצדה גם ציינה, כי לא ביקשה לתקן את השבר אשר נגרם עקב אותה נפילה, ובנה גם המשיך להשתמש בפלאפון 7 חודשים לאחר הנפילה, ולאחר תיקון הנפילה בתה ממשיכה להשתמש בו גם עד היום, כל שביקשה הוא, את אותו תיקון וגם הפיצוי שלכאורה הובטח לה ע"י מנהלי החנות, עקב ההשתהות בתיקון הפלאפון.

אמנם, חתומה אכן התובעת על אותו מסמך, ואולם כיוון שלא ביקשה את התיקון של השבר, אלא אך ורק את תיקון המכשיר, ומשום שגרסתה כי תפוצה וכי תשלם סך של 500 ₪ בלבד, ואת היתרה תשלם הנתבעת, לא נסתרה, שכן איש מאותם מנהלים לא התייצב לדיון, אזי די לי בכך כי הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש ממנה במשפט האזרחי.

לעניין השיפוי, אזי התיקון עלה 600 ₪, ונוכח העובדה, כי חלפו כ-4 חודשים מיום שהמכשיר נמסר לתיקון ועד שהושב לידי התובעת, וגם לדברי התובעת, הנתבעת הבטיחה לפצותה וכן לשלם את היתרה שמעבר ל-500 ₪ (עד לסך של 1,300 ₪), אזי ראוי כי תפוצה התובעת ע"י הנתבעת, לפחות באותו סכום, היינו סך של 800 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 300 ₪, וסכום זה ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: