פלאח נ' סמוילוב

פסק דין

1.מדובר בתובענה שטרית על סך 7,000 ₪ שהוגשה בהסתמך על שטר חוב אשר ניתן לפקודת התובעת ונחתם בידי הנתבעת, כשהסכום הנקוב בו הנו סך 20,000 ₪.

2.להלן תמצית העובדות הדרושות וטענות הצדדים:

2.1ביום 12.2.06 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים לתיק, לפיו שכרה הנתבעת מאת התובעת דירת מגורים בחיפה לתקופה של 12 חודשים החל מיום 8.2.06 וכלה ביום 7.2.07.

2.2במעמד חתימת החוזה, מסרה הנתבעת לתובעת את שטר החוב נשוא ענייננו, וזאת "להבטחת תשלום דמי השכירות במועד, להבטחת פינוי הדירה בהתאם לחוזה, להבטחת תיקונים ושלמות הדירה ולהבטחת כל התשלומים החלים על השוכר" כאמור בסעיף 13 להסכם.

2.3אין חולק כי הנתבעת עזבה את המושכר בטרם הסתיימה תקופה השכירות. בהתאם לסעיף 15 להסכם, במקרה של הפסקת השכירות לפני סיום תקופת ההסכם, על השוכר "לפצות את המשכיר בתשלום 2 חודשי שכירות, או למצוא דייר אחר במקומו לשביעות רצונו של המשכיר והסכמתו".

2.4לטענת התובעת, דמי השכירות שולמו עד לחודש ספטמבר, ואילו החזקה בדירה הוחזרה לידה ביום 4.8.06. הואיל ועל הנתבעת לשלם דמי שכירות בעבור חודשיים נוספים, היינו עד סוף חודש אוקטובר, יוצא שנותרה חייבת דמי שכירות בגין חודש נוסף אחד.

יתר על כן, עם קבלת הדירה לידיה, גילתה התובעת לטענתה כי נגרמו נזקים למושכר לרבות נזק לזכוכית אחד החלונות, לרפרפת תריס, לדלת חדר השינה וכן לצבע ולמשקופי עץ וקירות. כמו כן הותירה הנתבעת אחריה חוב לחברת הגז ולוועד הבית. בגין הסכומים הנ"ל הוגש שטר החוב לביצוע, כשסכום התובענה קטן מן הסכום הנקוב בו, ועומד כאמור ע"ס 7,000 ₪.

2.5הנתבעת מצדה טענה כי התגוררה בדירה מספר חודשים, אך נאלצה להתמודד עם בעיות אישיות קשות הקשורות לבעלה ולילדיה לאורן הודיעה לתובעת באמצעות אחת, גב' גורביץ דורה, כבר בראשית חודש מאי 2006 על כוונתה לעזוב את המושכר כחודשיים לאחר מכן בחודש יולי. הנתבעת ציינה כי העובדה שבחודש יולי 2006 פרצה מלחמה, הוסיפה לבעיותיה והפכו את החיים בחיפה לבלתי נסבלים מבחינתה.

לדבריה, הגשת שטר החוב לביצוע נעשתה שלא כדין באשר היא מלאה אחר חיוביה על פי הסכם השכירות ואינה חייבת דבר לתובעת.

3.אפתח בכלל היסוד לפיו שטר חוב הנו בבחינת שטר לכל דבר ועניין. בתובענה הנסמכת על שטר חוב, הנטל הוא על עושה השטר להוכיח שאין יסוד לתובענה וכי אין עילה להוציאו לפועל. (ראו: ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פד"י מה(1) 647; ע"א 421/77 שגן נ' מדר, פד"י כט(1), 445).

4.בענייננו, דומה כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה. אולם בטרם אתייחס למחלוקת גופא אני רואה להידרש פעם נוספת להעדרה של הנתבעת מן הדיון ולבקשה לדחיית ההוכחות שהוגשה על ידי באת כוחה ימים ספורים לפני אותה ישיבה.

עוד בחודש אפריל, במסגרת קדם המשפט, הודיעה ב"כ הנתבעת כי מרשתה נמצאת בחו"ל וכי היא ממשיכה לייצג אותה מטעם הסיוע המשפטי. באותה ישיבה מיום 27.4.09 נקבע התיק להוכחות ליום 9.11.09. עמדו לב"כ הנתבעת למעלה מששה חודשים על מנת לפעול ולהתכונן לדיון, אגב ידיעה כי הנתבעת אינה מתגוררת עוד בארץ. לחילופין יכלה לשקול מבעוד מועד להשתחרר מייצוגה. אלא שדבר לא נעשה. תחת זאת הוגשה ברגע האחרון בקשה לדחיית הדיון שבה נטען כי ב"כ הנתבעת אינה מצליחה ליצור קשר עם שולחתה הואיל וזו מתגוררת בחו"ל וכי בקשה לסיוע המשפטי לקבלת הנחיות טרם נענתה. הואיל ועובדת מגוריה של הנתבעת בחו"ל לא היתה מפתיעה ושומה היה לקחת אותה בחשבון, במסגרת הטיפול בתיק, נדחתה הבקשה.

5.לגופו של עניין - המחלוקת הראשונה נסבה סביב המועד שבו נמסרה החזקה בדירה חזרה לידי התובעת. זו הציגה מכתב שנחתם על ידי אחות הנתבעת לפיו נמסרו מפתחות הדירה לידי התובעת ביום 4.8.06. הגב' עבדולייב פולינה, אחות הנתבעת, מי שהעידה מטעמה, טענה כי היא ניסתה למסור את המפתחות במועד מוקדם יותר והגיעה אל התובעת יחד עם שכנתה, אחת בשם שאדיה, אלא שהתובעת סירבה לקבל את המפתח לידיה. עדותה של העדה הנ"ל לא שכנעה אותי באשר גרסתה אינה עולה בקנה אחד עם המכתב, עליו חתמה בעצמה ללא כל הסתייגות. מכתב זה מעיד כי המפתח נמסר לתובעת רק ביום 4.8.06. יתר על כן, אותה עדה בשם שאדיה לא הוזמנה על מנת שתתמוך בגרסת הנתבעת, מבלי ליתן כל הסבר לאותה הימנעות. הכלל בכגון דא הנו כי הימנעות מעין זו יוצרת חזקה כי אילו זומן העד שלא זומן, היתה עדותו פועלת לרעת הצד שנמנע מהזמנתו. (ראו לעניין זה: ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון עבודות מתכת בע"מ, פד"י מט (1), 450; כן ראה גם: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245). הנתבעת אף נמנעה מלזמן את אותה גב' דורה גורביץ אשר על פי הנטען הודיעה לתובעת על רצונה של הנתבעת לעזוב את המושכר בטרם סיום החוזה עוד בחודש מאי 2006. גם להימנעות זו לא ניתן כל הסבר הגיוני ואף הוא מקים חזקה העומדת לנתבעת לרועץ כאמור.

6.הואיל ועל פי החוזה היה על הנתבעת לשלם חודשיים נוספים באם בקשה לסיים את החוזה בטרם בא אל קצו, ומאחר ואין חולק כי דמי השכירות שולמו עד לחודש ספטמבר 2006, יוצא כי הנתבעת נותרה חייבת תשלום בגין חודש אחד בסך 400$. סכום זה חושב על ידי התובעת כשווה לסך 1,880 ₪ (על אף שעל פי שערו היציג של הדולר במועד הרלוונטי מדובר בסכום גבוה יותר).

7.העדה מטעם הנתבעת הודתה בעדותה כי הדירה הוחזרה כשהחלון ושלוש רפרפות בתריס וכן דלת אחת ניזוקו "נשארו שלושה תריסים וחלון ומכה בדלת באמצע" (עמ' 4 שורה 5 לפרוטוקול).

8.התובעת הציגה הצעת מחיר לפיה עלות תיקון אותם ליקויים מסתכמת בסך 2,000 ₪. לעומת זאת, הנתבעת לא המציאה כל ראיה, אף לא הצעת מחיר נגדית, על מנת לאמוד את עלות תיקון הנזקים שנגרמו במהלך תקופת השכירות. בנסיבות, ובהעדר כל ראיה סותרת, איני רואה סיבה שלא לקבל את האומדן שהוגש מטעם התובעת.

9.התובעת הציגה חשבון בגין צריכת גז ממנו עולה כי הנתבעת נותרה חייבת סך 124.52 ₪. כמו כן הוגש מכתב ועד הבית לפיו נותרה הנתבעת חייבת דמי וועד, לאחר הנחות מיוחדות, סך 340 ₪.

אין חולק כי הסכומים הנ"ל לא שולמו על ידי הנתבעת ולא הועלתה על ידה כל טענה לגביהם.

10.אשר על כן חובה של הנתבעת מסתכם בסך 4,345 ש"ח לפי הפירוט שלהלן: