פלאח נ' אלזיאדאת

החלטה

העניין שבפני, התנגדות לביצוע שטר אשר הוגש לביצוע במסגרת תיק 02-43774-12-8 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ובקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

השטר אשר הוגש לביצוע, שטר חוב ע"ס 10,000 ₪, עשוי בידי הנתבע לפקודתו של התובע.

טענות מקדמיות

במישור המקדמי, טען הנתבע כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, שכן הגם שבתיק ההוצאה לפועל נרשם כי אזהרה נמסרה לנתבע ביום 25.11.2012, הרי שהאזהרה נמסרה לאשתו לשעבר ולא אליו, וכן ביקש הוא כי המועד יוארך לאור נסיבות שאינן תלויות בו, והן הנסיבות הכרוכות בשהות אשר חלפה עד אשר אושר ייצוגו בידי בא כוחו מאת הלשכה לסיוע משפטי.

התובע התנגד להארכת המועד, וטען כי במקרה דנן לא מתקיים אותו טעם מיוחד שיירשם כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

לאחר בחינת הטענה המקדמית, אני מאריך את המועד להגשת ההתנגדות, בין היתר בשים לב כי אישור קבלת הייצוג בידי הלשכה לסיוע משפטי, אורך זמן, והפניה ללשכה לסיוע משפטי מעידה על כך כי הנתבע לא התעלם מההליך השיפוטי, אלא פעל במהירות יחסית, וכורח הנסיבות (והשהות הכרוכה באישור הייצוג, אינה נתונה למרותו ואינה תלויה בו) הביא לאיחור לא ניכר ולא מהותי.

אציין כי גישת ביהמ"ש העליון בהקשר זה, הינה סלחנית ומרוככת, ואפנה בהקשר זה להחלטת כב' השופט הנדל ביהמ"ש העליון עמד על האמור בפסק דינו רע"א 2184/12 אניה מיכלוביץ' נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (טרם פורסם, מצוי במאגר "נבו"): אין איחור מינורי כזלזול מתמשך, ויתר על כן, כאשר מדובר באיחור מינורי, סיכויי ההגנה יכולים לשמש כאותו "טעם מיוחד" הנדרש לצורך הארכת המועד להגשת ההתנגדות (כמצוות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984).

אוסיף, כי המסירה הראשונית הייתה פגומה מעיקרה, שכן בוצעה מסירה לאשתו הראשונה של הנתבע, אשר לטענתו התגרשו (ואף צורפה אסמכתא בהקשר זה). מסירה כאמור, אינה מסירה לבן משפחה כהגדרתו של המונח בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ומשנפל פגם במסירה, לגישתי הגישה להארכת המועד אמורה להיות סלחנית אף יותר.

לאור האמור, המועד להגשת ההתנגדות מוארך כמבוקש.

אוסיף כי הנתבע טען אף להיעדר סמכות מקומית לביהמ"ש השלום בחיפה, לאור מקום מגוריו ומקום המושכר, בעוד התובע טען לקיום סמכות מקומית עקב מקום כריתת ההסכם ומקום עשיית השטר (שהם בחיפה), ומשנושא השטר פירוט מפורש לגבי מקום עשייתו, דינה של הטענה בדבר היעדר סמכות מקומית – להידחות.

טענות הצדדים

הנתבע טען כי שכר מאת התובע מושכר המצוי בעיר נצרת, לתקופה של שישה חודשים, מתחילת חודש ספטמבר 2011 ועד לסוף חודש פברואר 2012, בתמורה כספית מוסכמת של 9,000 ₪ לכל תקופת השכירות.

שטר החוב אשר הוגש לביצוע, נחתם על ידי הנתבע בהקשר של כריתתו של הסכם השכירות.

הנתבע ציין כי שילם את כל דמי השכירות מראש, וכי הותיר את הדירה במצב טוב ושפיר, מבלי שהועלו כנגדו טענות כלל, ולא הבין כלל מאיזו סיבה הוגש שטר החוב לביצוע.

התובע השיב להתנגדות, ולטענתו הנתבע הותיר אחריו בדירה נזקים רבים, כאשר עוד בטרם פינוי הדירה נערכה פגישה בין הצדדים, בה הליך התובע על הנזקים בדירה, ובהם הצורך בתיקון חלונות דלתות ותריסים אשר הנתבע הסב להם נזק, וכן הצורך בצביעת הדירה לאחר סיום תקופת השכירות.

התובע צירף לתגובתו, בהקשר זה, קבלה המעידה על רכישת חומרי בנין (ובהם צבע, שליכט, ידיות לדלת) ע"ס 1,500 ש"ח, וכן צירף הצעת מחיר לתיקון הנזקים: 6,000 ₪ + מע"מ עלות עבודת צביעת הדירה, ו- 1,500 ₪ + מע"מ עלות תיקון התריסים.

דיון והכרעה

הנתבע העיד בדיון אשר התקיים בפני ביום 19.6.2013, ויוצא כי מחלוקת עובדתית של ממש נתגלעה בין הצדדים.

התובע טען בתגובתו כי שיעור הנזקים אשר נגרמו לדירה הינם בהיקף של כ- 10,000 ₪ (עלות חומרי הבניין והצעת המחיר), בעוד לדברי הנתבע, לא היה כל נזק.