פל"א 7757-10-14 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן(עציר)

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של נהיגת רכב בעודו פסול מלקבל או מלהחזיק רישין נהיגה, כאשר רשיון נהיגתו לא היה תקף וכאשר לא היה ברשותו ביטוח תקף.

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, באר-שבע

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל שם נאמר באופן מפורש:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז, באר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

בחינת הענישה הראויה ביחס למתחמים שסקרתי לעיל תהיה בהתאם לקריטריונים אותם קבע המחוקק בתיקון 113 של חוק העונשין, תוך שיילקחו בחשבון שקולים לקולא ולחומרא והכל ביחס לנאשם הספציפי שבפני ולנסיבותיו הספציפיות של האירוע נשוא כתב האישום:

אין מחלוקת כי נהיגתו של הנאשם ברכב ביום 29.10.14 הייתה עת היה הנאשם תחת פסילה פעילה אשר הושתה עליו לתקופה של 14 שנים (!) כתוצאה מעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכן עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

כתוצאה מאותו אירוע אשר התרחש ביום 3.7.08, ריצה הנאשם 4 שנות מאסר בפועל, נגזרו עליו 14 שנות פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וכל הוטל עליו מאסר מותנה של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

חומרת גזה"ד של בית המשפט המחוזי (ב"ש) ביחס לנאשם, לא באה כ"רעם ביום בהיר" עבורו, שכן לאותו אירוע של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, קדם אירוע זהה של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה אותו ביצע הנאשם ביום 16.11.04 בגינו ריצה 3 שנות מאסר ורישיון נהיגתו נשלל אז לתקופה של 4 שנים.

רק כאשר לאחר שחרורו ממאסר, חזר וביצע הנאשם שוב את אותה העבירה, גזר עליו בית המשפט המחוזי את הענישה לעיל מתוך תקווה כי זו תייצר כלפי הנאשם הרתעה.

ביום 29.10.14 נגוזה תקווה זו, עת נהג הנאשם שוב בזמן פסילה.

נכון כי הפעם אין המדובר בנהיגה פוחזת ברכב ואין המדובר באירוע של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.