פל"א 7489-10-15 מדינת ישראל נ' אבו חמדה(אסיר)

במסגרת הדיון שנערך בפניי הבוקר הציגו הצדדים להסדר אשר אושר בגזר הדין. בין הצדדים נותרה מחלוקת אחת והיא סביב שאלת תוקפה של ההתחייבות עליה חתם הנאשם בתיק 256-02-14.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, כהשלמה לגזר הדין שניתן הבוקר וכחלק בלתי נפרד ממנו, החלטתי לקבל את עמדת המאשימה ולהורות על הפעלת ההתחייבות.

ההתחייבות נחתמה כאמור בהתאם להחלטת כב' השופט בכר בתיק הנ"ל, במסגרתו הוטלו על הנאשם עונשים נוספים.

על גזר הדין הוגש ערעור, ובמסגרת עפ"ת 57268-05-15 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט טובי) לבטל את הארכת המאסר המותנה וקבע:

"אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול הארכת העונש המותנה כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא. תחת זאת אני גוזר על המשיב ארבעה חודשי מאסר בפועל בגין תיק זה. בנוסף, אני מורה על הפעלת המאסר המותנה של 8 חודשים שהוטל על המשיב בתיק ת"ד 699-04-09 על ידי בית משפט השלום לתעבורה בעכו, באופן חופף כך שבסך הכל ירצה המשיב 8 חודשי מאסר בפועל.

רכיבי הפסילה והקנס שנגזרו על המשיב על ידי בית משפט קמא יעמדו בעינם."

בית המשפט המחוזי לא ביטל את כל גזר דינו של כב' השופט בכר, אלא ציין כי הוא מתערב ברכיב אחד בלבד של ההחלטה. בית המשפט המחוזי אמנם לא השתמש בלשון "יתר רכיבי גזה"ד יעמדו בעינם", אלא ציין את רכיבי הפסילה והקנס. מכאן ביקש הסנגור ללמוד כי רכיב ההתחייבות לא נותר על כנו.

כאמור אינני מקבל טענה זו וזאת משני נימוקים.

ראשית, בית המשפט המחוזי ציין במפורש את הרכיב בהחלטה דלמטה בו התערב ונימק החלטתו. אין כל איזכור של רכיב ההתערבות, אין כל נימוק לשינוי רכיב זה, וקריאה סבירה של גזר הדין מביאה למסקנה כי לא הייתה כל כוונה להתערב ברכיב זה.

שנית, ניתן לראות בהתחייבות חלק מרכיב הקנס שהוטל על הנאשם, שהרי אין ההתחייבות אלא קנס מותנה, שלא יוטל על הנאשם אלא אם יחזור על העבירה. לפיכך כאשר קבע בית המשפט המחוזי כי "רכיבי הקנס" יישארו על כנם, יש לראות אמירה זו כמתייחסת הן לקנס בפועל בסך 3,500 ₪ שנגזר על הנאשם והן באשר לקנס המותנה על סך 10,000 ₪.