פל"א 6120-02-14 מדינת ישראל נ' אל חלים חלוואני

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו שהיא נהיגה בפסילה וזאת מהטעם שלא הוכחה מעל לספק סביר תוכן ההודעה בדבר פסילת רישיונו, ובנוסף, עומדת לו הגנת "טעות במצב דברים".

הנאשם סבר שגזר הדין בו נקבעה הפסילה עוכב עד לסיום הליכי הערעור ואלו טרם הסתיימו במועד נהיגתו, שעה שמצב הדברים הנכון הוא שעורך דינו דאז כלל לא הגיש ערעור, ולכן הפסילה נכנסה לתוקפה בחלוף המועד החוקי לערעור מיום מתן גזר הדין שהורה על פסילת רישיונו, הכל כמפורט להלן.

רקע עובדתי

1. ביום 4.6.12 נדון הנאשם בתיק תת"ע 6799-05-12 לפסילה בת 4 חודשים. בא כוחו דאז, עו"ד נביל אזחימאן ביקש עיכוב ביצוע וכב' השופט נאיל מהנא כתב בזו הלשון: "מעכב עונש הפסילה עד לתקופת הערעור".

    

2. ביום 22.1.14 נתפס הנאשם נוהג והועמד לדין בגין נהיגה בזמן פסילה – כתב האישום שבפני.

   הנאשם טען בחקירתו במשטרה כי גזר הדין מעוכב בשל ערעור שהוגש בעניינו, אולם הובהר לו על ידי החוקר שגבה ממנו ההודעה, כי לא הוגש כל ערעור על גזר הדין.

    

3. לכתב האישום המקורי התווסף אישום נוסף לנהיגה בפסילה, ארבעה חודשים קודם ל-22/1/14 – ביום 9.9.13 ,אז נעצר הנאשם וניתן לו דוח בגין עבירה אחרת. באותו מועד לא הואשם בנהיגה בפסילה, כאמור, רק לאחר חקירת הנאשם בגין העבירה מיום 22.1.14 הוחלט להאשימו בעבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה.