פל"א 5617-12-14 מדינת ישראל נ' איבראהים

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי ביום 9.12.14 נפסל רשיונו של הנאשם לתקופה של חודשיים בגין עבירה קודמת של נהיגה בקלות ראש. למרות עובדה זו נמצא הנאשם נוהג ברכב ביום 15.12, דהיינו שישה ימים לאחר גזר הדין שניתן בנוכחותו.

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה שבין שישה לששים חודשים(!), פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית. ב"כ המאשימה ציינה לחומרה את הזמן הקצר שבין גזר הדין הקודם והעבירה, והעובדה שהנאשם נמצא משתמש בטלפון בעת נהיגתו.

הסניגור טען כי הנאשם לא הבין את גזר הדין הקודם וסבר כי קיבל דחייה של תקופת הפסילה. הסנגור ציין כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, שיתף פעולה וכי מדובר באדם נורמטיבי. לפיכך, ביקש הסנגור להסתפק בעונש מאסר מותנה ובפסילת רישיון לתקופה מתונה.

ראשית, אבהיר כי הסברו של הסנגור בדבר טעות של הנאשם אינו יכול להתקבל. גזר הדין הקודם, מחודש דצמבר 2014, ניתן במעמד הנאשם, אשר הצהיר באותו מועד כי אינו מחזיק ברשיון נהיגה תקף. לפיכך, במסגרת אותו גזר דין קבעתי כי הפסילה תחושב מאותו יום (בכפוף לסיום כל פסילה תקפה אחרת) והוספתי כי כל עוד לא קיבל הנאשם רישיון ממשרד הרישוי הנהיגה אסורה עליו. הכיצד סבור מי שאינו בעל רישיון תקף כי קיבל דחייה של תקופת הפסילה? האם הוא סבור כי בית המשפט התיר לו לנהוג על אף שאינו מחזיק ברישיון נהיגה?! ואם סבר הנאשם כי "קיבל דחייה" של הפסילה, מתי אמורה הייתה הפסילה להיכנס לתוקף?

הנאשם היה מיוצג באותו דיון, הצהיר כאמור שאינו מחזיק ברישיון תקף ולא יכולה להיות מחלוקת כי חייב היה להבין שהנהיגה אסורה עליו. לפיכך אינני מקבל את טענתו כנסיבה להקלה.

כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.