פל"א 1370-09-15 מדינת ישראל נ' מלכה(עציר)

כנגד הנאשם הוגש ביום 6.9.15 כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח.

הנאשם באמצעות באת כוחו ביקש לטעון טענת הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ מהטעם של אכיפה בררנית. לטעמו במסגרת חומר החקירה שנאסף ע"י המאשימה נמצאות גם עדויותיהם של קצין הבטיחות בחברה בה עובד הנאשם וכן האחראי הלוגיסטי ומהן עולה, לטענתו, כי השניים לא ביצעו תפקידם כנדרש שעה שלא בדקו בעין את רישיון הנהיגה של הנאשם ולא בחנו באם הוא תקף לרכב בו נוהג הנאשם והסתפקו בקבלת צילום שלו במיסרון ומבלי שנבדק על ידם הרישיון ממש.

מכאן טוען הנאשם כי בעניינו הופעלה ע"י הרשויות אכיפה בררנית משום שכנגד יתר המעורבים באירוע לא הוגש כתבי אישום ועל כן קמה לו הגנה מן הצדק ויש לבטל את כתב האישום כנגדו.

הפסיקה עסקה רבות בדוקטרינת ההגנה מן הצדק בכלל ובאכיפה בררנית בפרט. ביטול כתב אישום ו/או הליך פלילי מטעמים של הגנה מן הצדק יעשה במקרים חריגים ונדירים כאשר בעצם קיומו של ההליך הפלילי יש משום פגיעה חמורה בתחושת הצדק וההגינות.

זאת ועוד, בבוא בית המשפט לבחון טענה של אכיפה בררנית יש לבחון בשלב הראשון האם מדובר בהבחנה בין שווים או בין שונים ורק לאחר שנקבע כי מדובר בהבחנה בין שווים עובר בית המשפט לשלב השני בו יש לבחון האם הבחירה של רשויות החקירה, האכיפה והתביעה לפתוח בהליך פלילי כנגד פלוני ושלא לפתוח בהליך כנגד אלמוני נעשתה משיקולים זרים ולא ענייניים.