מדינת ישראל נ' אלאסד

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו תחת פסילה פעילה של רישיון נהיגתו.

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, באר-שבע

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל שם נאמר באופן מפורש:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז, באר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

אין חולק כי נאשם זה מורשה במקור לנהיגה ולמעט עבירה פלילית אחת אותה ביצע לפני כ-6 שנים (החזקה ושימוש בסם מסוכן) אין לחובתו כל עבר פלילי והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי.

יחד עם זאת, מבחינה תעבורתית רחוק הנאשם מאפשרות להגדירו כנורמטיבי:

אין המדובר בעבירה ראשונה של הנאשם עת נוהג הוא ברכב בעודו תחת פסילה פעילה. ביום 28.4.11 נהג הנאשם לראשונה בעודו פסול, וביום 1.7.11 נהג בשנית תחת פסילה.

כתוצאה מנהיגתו השנייה נגזר על הנאשם רק ביום 21.11.13 מאסר מותנה של 7 חודשים למשך 3 שנים.

לקראת סיום תקופת התנאי, נהג הנאשם בשלישית ברכב (הנהיגה נשוא כתב אישום זה) בעודו תחת פסילה ובכך הפך המאסר המותנה לבר הפעלה בעניינו.

על פניו, כאשר המדובר בנהיגה שלישית של נאשם בעודו תחת פסילה אמור גזר הדין לשקף בחומרתו את היותו רצדיוייסט וכאשר מאסר מותנה הינו בר הפעלה, יופעל זה ברוב המקרים בהם הנסיבות דומות.

יחד עם זאת, יהיו מקרים יוצאים מן הכלל אשר יצדיקו חריגה מהענישה המקובלת, ולאחר בחינת כל נסיבותיו של נאשם זה, נחה דעתי כי יש הצדקה במקרה זה לחריגה מהכלל ואסביר דברי:

נאשם זה נעצר מיד לאחר ביצוע העבירה האחרונה ושהה בתנאי מעצר מלא 23 יום.