פכטר ואח' נ' כהן (שחף)

החלטה

1.בקדם המשפט שהתקיים בתיק זה ביום 8.6.09 ביקש ב"כ התובעים, כי אפסול עצמי לדון בתיק, לאור החלטה שניתנה על ידי בבקשה לעיכוב זמני של הליכי הפינוי שננקטו על ידי הנתבעת נגד התובעים על בסיס פסק דין פינוי שניתן נגדם. במהותה, הבקשה הינה לצו מניעה זמני. נטען, כי הואיל וקבעתי, כי התובעים באו לביהמ"ש בחוסר ניקיון כפיים בבקשתם, על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בתביעה העיקרית.

2.הנתבעת התנגדה להעלאת הבקשה בפתח הדיון וטענה, כי היה על התובעים להגיש בקשה בכתב בצירוף תצהיר ואסמכתאות, ולאפשר לנתבעת להגיב בכתב. ההחלטה ניתנה כשלושה חודשים לפני העלאת טענת התובעים.

3.בהחלטתי באותו דיון, קבעתי כי לא הייתה כל מניעה להגיש את הבקשה בכתב כמתחייב בתקנות סדרי הדין האזרחיים מבעוד מועד, על מנת לאפשר לנתבעת להגיב ולצרף אסמכתאות.

עוד נקבע, כי במידה וב"כ התובעים יבקש לצרף אסמכתאות לטענותיו, יוכל לעשות כן תוך שבעה ימים, הנתבעים יוכלו למסור את תגובתם לבקשה ולאחר מכן, תינתן החלטה.

4.נכון להיום, לא הוגשה כל בקשה נוספת ולא הוצגו אסמכתאות מטעם התובעים. ממילא גם לא הוגשה תגובה בכתב מטעם הנתבעת.

שקלתי את טיעוני הצדדים כפי שנטענו בדיון, ומסקנתי הינה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים דלהלן:

התובעים לא העלו טענתם בהזדמנות הראשונה כמתחייב, לאחר מתן ההחלטה והשתהו במשך מספר חודשים. בנוסף, לא הוגשה בקשה בכתב ולא ולא תצהיר מטעם התובעים. ההחלטה ניתנה ביום 25.3.09 ונמסרה לתובעים ביום 30.3.09. טענת הפסלות הועלתה רק ביום 8.6.09 ולא ניתן לשיהוי הסבר מניח את הדעת.

לגוף הענין, ההלכה היא כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ע"א 6447/96 אחים שרבט נ. משרד הבינוי והשיכון, טרם פורסם). השאלה שיש לשאול היא, אם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה" כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ. יו"ר וועדת החקירה, פ"ד מח' (3) 573,605). אין זה המקרה.

אכן קבעתי בהחלטה, כי התובעים הגיעו לביהמ"ש בחוסר ניקיון כפיים כאשר טענו כי בית המגורים המצוי במקרקעין נשוא התביעה הוא בית המגורים היחיד, ועל כך אף הצהירו בתצהירם, וכי הצהרה זו התבררה כבלתי מדויקת בלשון המעטה. הנתבעת צרפה לתגובתה נסח רישום ממנה עולה, כי לתובעים זכויות קנייניות על חלקה 80 בגוש 13214 במטולה ומתצהיר המשיבה שלא נסתר עולה, כי על חלקה זו מצויים מספר חדרי אירוח של התובעים.

התביעה העיקרית עניינה פירוק שיתוף במקרקעין. אין בקביעה שהתובעים הגיעו לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים בטענתם האמורה, כדי להשליך באופן כלשהו על ההליך העיקרי, ואין כל חשש למשוא פנים אך בשל ההחלטה שניתנה כאמור, בסעד הזמני. בית משפט זה לא גיבש עמדה כלשהי לענין ההליך העיקרי, ואין בטענה ממש.

לאור האמור, בקשת הפסילה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' שבט תש"ע, 04 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: