החלטה
רקע וטענות הצדדים
1.בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות, בתביעה בסך 50,000 ₪, שעילתה לשון הרע, באשר מיוחסת לנתבע כתיבת תלונה ללשכת עורכי הדין נגד התובעים, בשם דודתו, מרשתם של התובעים, בלא ידיעתה ותוך זיוף חתימתה, ותוך הטחת האשמות כוזבות בתובעים באשר ליחסם אל מרשתם-דודתו.
2.פסק-הדין ניתן על סמך אישור מסירה, לפיו מסר שליח את כתב התביעה וההזמנה לדין לנתבע, אשר בתחילה סרב להזדהות, ולאחר מכן סרב לחתום על אישור המסירה (כל זאת לאחר שנים או שלושה נסיונות קודמים, כושלים, למסירת כתב התביעה בדואר רשום).
3.בבקשתו, אין הנתבע מתייחס כלל לגופה של תביעה (למעט אמירה כללית כי בפיו טענות הגנה טובות), אלא מעלה שני נימוקים עיקריים, שבעבורם הוא מבקש לבטל את פסק-הדין: ראשית, הוא מכחיש את קבלת כתב התביעה באופן המתואר על ידי השליח, אלא טוען, כי כתב התביעה הונח בתיבת הדואר של אביו, אשר העבירו לו לאחר כמה ימים, שאז מצא הוא את כתב התביעה כשלא כל נספחיו מצורפים; ושנית, בא-כוחו, אליו פנה, כתב אל התובעים וביקש לקבל עותק מלא של כתב התביעה, כשבועיים ויותר לפני שניתן פסק-הדין, אולם לא נענה.
4.התובעים מתנגדים לביטול פסק-הדין, ועומדים על גרסת השליח אודות המסירה. הם אינם מכחישים את אי-ההיענות למכתב ב"כ הנתבע, ומצביעים על כך כי לאחר מכתבו השלישי, כשבוע ומחצה לאחר שניתן פסק-הדין, השיבו למכתבו, ודומה כי הסברם לשתיקתם נעוץ בכך, שממילא הם יודעים שגרסת הנתבע באשר למסירה אינה אמת, ולפיכך מצוי כל כתב התביעה בידו.
5.בדיון שהתקיים בפני נחקרו הן הנתבע והן השליח. הנתבע התקשה לגבות את גרסתו הכתובה שבתצהיר, לא זכר פרטים רבים שניתן היה לצפות כי יזכור, או כי ירענן את זכרונו קודם לדיון (כגון: נסיבות מציאת אביו את כתב התביעה והעברתו לידיו, וכיו"ב), ומאידך הכחיש כי אי פעם פגש את השליח. לגופו של עניין טען שאת התלונה ללשכת עורכי הדין אמנם כתב הוא עצמו, אך ביחד עם דודתו ולפי בקשתה, ואף חתם עליה בשמה ובהרשאתה.
6.השליח, מנגד, התעקש כי הוא זוכר את הנתבע משתי פעמים נפרדות בהן מסר לו כתבי בי דין (מדובר ככל הנראה גם במסירת פסק-הדין לאחר שניתן).
7.יוער, כי אביו של הנתבע לא מסר תצהיר, לא התייצב לדיון, ולא נחקר. עוד יוער, כי הגם שהתובע מס' 1 מסר תצהיר בתמיכה בבקשה למתן פסק-דין, לא התייחס בתצהירו לתוכן המעטפה שנמסרה לשליח לשם מסירתה לנתבע, למעט אמירה, כי היה בה כתב התביעה. איש מהתובעים לא מסר תצהיר בתמיכה בתגובה לבקשה לביטול פסק-הדין, לאחר שעלתה הטענה, כי לא כל נספחי כתב התביעה היו מצורפים אליו. השליח, מצדו, לא הצהיר ולא טען, כי בעצמו הכניס את המסמכים למעטפה.
דיון והכרעה
8.דין הבקשה להתקבל, ובנסיבות – דינה להתקבל אף בלא צו להוצאות.
9.גרסת הנתבע נחלשת, כמובן, בשל העדר תצהיר מטעם אביו, ובשל חולשת עדותו עת נחקר היום, ובמצב דברים רגיל היה מקום להחיל את החזקה לפיה לא ימנע בעל דין מבית המשפט ראיה שהיתה יכולה לפעול לזכותו. בהינתן האמור, ובהינתן העימות החזיתי בין גרסתו לבין גרסת שליח, שחרף נסיונות ב"כ הנתבע להראות כי פרנסתו תלויה בעדותו, לא קועקע היסוד המהימן עליו הושתתה עדותו, כעד נייטרלי-יחסית (שליח לעולם אינו נייטרלי לחלוטין, שכן הוא מעיד על טיב עבודתו-שלו, גם אם אין לו עניין בתוצאות ההליך עצמו) – היה לכאורה מקום לדחות את הבקשה, באשר לכאורה מאזן ההסתברות נוטה לטובת הקביעה, כי היתה מסירה כדין של כתב התביעה, והמועד להגשת כתב הגנה חלף.
10.אלא, שמחמת שני נימוקים עיקריים לא כך היא התוצאה:
10.1ראשית, כפי שכבר נרמז, אין בפני ראיה לתוכן המעטפה שמסר השליח לנתבע, ואכן יכול ונעדרו ממנו נספחים חשובים. במצב דברים כזה, אין לו לנתבע אלא לפנות לתובע ולבקש עותק נוסף של כתב התביעה, ואם לא ייעתר לו התובע, כי אז ייטה בית המשפט לסייע לאותו נתבע, גם כשהגנתו לוטה בערפל, ולו מחמת חשיבותה של הזכות העומדת לכל בעל דין ליומו בבית המשפט.
10.2שנית, ובאותו הקשר – כמדומה שלא ניתן להפריז בחשיבות ההידברות בין עורכי-דין, וההגינות וההוגנות החייבות להימצא במערכות היחסים ביניהם. רבות הן הטרוניות בשנים האחרונות, הן של עורכי-הדין עצמם והן של בית המשפט כלפי עורכי הדין, באשר לירידה בקרנם של הקולגיאליות והנימוס בין עורכי-דין. גם חשיבות ההידברות הישירה כאמצעי להשגת פשרות אינה צריכה מליצים, והלא אף היא תלויה ביכולת עורכי דין לתת אמון זה בזה ואיש בהתנהלות משנהו.
10.3איני סבור כי יש מקום במחוזותינו למצב בו עורך-דין, המייצג תובע, והמקבל פניה מב"כ נתבע, המבקש לקבל עותק מלא של כתב התביעה, יתעלם מפניית עמיתו, ולא יכבדו אפילו בתשובה כגון "מרשך קיבל את כתב התביעה במלואו זה מכבר; התובע עומד על הגשת בקשה למתן פסק-דין במועד", וכיו"ב (ברי, כי אף מוטב שהיה נשלח עותק נוסף של כתב התביעה, גם אם הוא מיותר, והיתה ניתנת הסכמה לארכה, גם אם קצרה, לשם הגשת כתב הגנה בעקבות קבלת העותק הנוסף). אלה הם הדברים כאשר עורך-הדין מייצג תובע; כאשר הוא הוא התובע, הדברים נכונים על אחת כמה וכמה.
11.מטעם אחרון זה בעיקר (אולם גם מקודמו), דומני שזהו מהמקרים בהם נכון לקבוע, כי גם בהעדר פגם במסירה, נפל פגם בתהליך מתן פסק-הדין, ויש לבטלו מחמת הצדק. לעניין הוצאות ההליך, בהן מקובל לחייב נתבע שנפל בחלקו מחדל שגרר מתן פסק-דין וביטולו, הרי שמצאתי סיבות לכאן ולכן באשר לזהות זה אשר יחויב בהוצאות ההליך, ולפיכך החלטתי שלא לעשות צו להוצאות, כלל.
12.פסק-הדין מבוטל בזה. תיק הוצאה לפועל, אם נפתח – ייסגר. אין צו להוצאות.
הוראות להמשך
13.משבוטל פסק-הדין, ולאור סכום התביעה, אשר מסיבה לא ברורה הוגשה בסדר דין רגיל במקום בסדר דין מהיר, אני מורה על העברתה לסדר דין מהיר, ובהתאם מורה לתובעים להשלים את הנחוץ לשם עמידה בהוראות התקנות הרלבנטיות (תצהיר, רשימת מסמכים והעתקיהם), תוך 30 יום, עם העתק ישירות לצד שכנגד. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מקבלת המסמכים האמורים, אחרת יהיו התובעים רשאים ליטול פסק-דין בשנית. תצהירי עדות ראשית יוגשו במקביל תוך 45 יום מהגשת כתב ההגנה.