פירעון חוב כספי בגין שכר דירה

1)         "LES BONS COMPTES FONT LES BONS AMIS"  (חשבונות טובים עושים חברים טובים), כך ניתן לסכם, בשורה אחת, את הפרובלמטיקה של התביעה הנוכחית.

                כל כך למה?

            מכיוון שהתובע, שמואל עואמי, דורש מהנתבע, צבי זוהר, פרעון חוב כספי בגין שכר-דירה.

            שכר הדירה הנטען נובע מחנות בנס- ציונה אותה השכיר התובע לנתבע, ולדבריו, לא שילם הנתבע את מלוא דמי השכירות.

            כתנא דמסייע לתביעתו צירף התובע חוזה שכירות מיום 11.1.99 החתום, לדבריו, על ידי הנתבע כשוכר, ועל ידו כמשכיר. (החוזה המקורי סומן כמוצג במ/1 - להלן: "ההסכם המקורי").

            הנתבע כופר בכך שחתם על ההסכם המקורי, ולטענתו - זוייפה חתימתו.

            לגופו של ענין, מוסיף הנתבע וטוען, כי שילם לתובע דמי שכירות מעבר למוסכם בהסכם אחר, עליו כן חתם הנתבע.  לדבריו הוא נמצא ביתרת זכות מבחינת תשלומי שכר-דירה.

            על- פי ההסכם המקורי, דמי שכירות חודשיים עומדים על סך -. 975 דולר.

            על- פי ההסכם האחר מיום 24.10.97 (להלן: "חוזה השכירות") עומדים דמי השכירות החודשיים על סך -. 500 דולר.

            ולאיש מהצדדים אין הנהלת חשבונות מסודרת אותה יכול היה להציג בבית- המשפט. לפיכך איש מהם לא הצליח להרים את נטל השכנוע המוטל עליו, ולפיכך גם נוסחה הרישא של פסק -הדין כפי שנוסחה.

            כידוע, על- פי דיני הראיות, אי-הרמת נטל השכנוע על ידי התובע משמעה אי קיום הכלל -"המוציא מחברו עליו הראיה" ומשמעו של אי קיום כלל זה, הוא דחיית התביעה.

2)         אבל לפני שאגיע לתוצאה הסופית, המתבקשת בנסיבות הענין, יש להתגבר על מכשול גרפולוגי קרדינלי, אשר נטל חלק משמעותי מראיות הצדדים; מחקירות העדים; ומסיכומי באי כוח הצדדים.

            כזכור, טען הנתבע כי "חתימתו" על ההסכם המקורי אינה חתימתו.

            כדי להתגבר על טענה זו של הנתבע, זימן התובע לעדות את הגרפולוגית גב' אורה כבירי אשר הכינה חוות-דעת מקצועית והעידה. לדעתה, חתימת הנתבע על ההסכם המקורי הינה חתימתו האותנטית ואין מדובר בזיוף.

            הנתבע מצידו, זימן אף הוא גרפולוגית, הלוא היא גב' רות הופמן, ולדעתה "חתימת" הנתבע על ההסכם המקורי, אינה חתימתו.

            פרט מהותי נוסף:

            הרשמת לאה שלזינגר-שמאי דנה בבקשת הנתבע לקבל רשות להתגונן בפני התביעה. (בש"א 1940/04).

            בסופו של הדיון הציעה הרשמת הצעה נכונה ביותר ולפיה, תינתן לנתבע רשות להתגונן בשתי נקודות בלבד:

                        א)         גובה דמי השכירות.