פיצחדזה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להסבת דוחות תעבורה, על שם אימו של המבקש.

המדובר בדו"ח מס' 8500695101 מתאריך 8.3.08 .

דו"ח נוסף שמספרו 8500690011 מתאריך 3.3.08המבקש טוען כי שילם את הקנסות שנקבעו בדוחות, אלא שהוברר לו כי עבירות התנועה נשוא הדוחות שבנדון, בוצעו על ידי אימו הגב' לאה פיצחדזה.

עוד מוסיף המבקש כי העברת הדוחות על שם אימו היא דחופה ובהולה, כי לטענתו הוא עלול לקבל בגינן שלילת רשיון.

מנגד, המדינה מתנגדת לבקשה, שכן מדובר בדוחות ששולמו בעבר, ולפיכך המדובר בפסק דין חלוט, וכי המדובר בדוחות משנת 2008.

ראשית, יובהר כי מדובר בדוחות אשר שולמו זה מכבר, בטרם הגשת הבקשה. הכלל הוא כי כאשר משלם אדם את הקנס שנקבע בדו"ח העבירה, בתוך 90 יום מיום המצאת הדו"ח, רואים אותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו. לפיכך מובן כי לא ניתן להאריך מועד במקרה של תשלום הדוח, וזאת אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל - מקרה בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום. אין זה המקרה שבפניי. המבקש קיבל את הדוחות ושילם את הקנס בגין הדוחות, אלא שלאחר מס' שנים " הוברר לו " שהעבירות בוצעו על ידי אימו.

על פי סעיף 299 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 רואים באדם ששילם את הקנס, כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את העונש. בענייננו המבקש לא פנה לתובע כמצוות החוק, ומבקש כיום אחרי שעברו כמעט 3 שנים להסב את הדו"ח משמו לשם אמו.

הסיבה שהביאה את המבקש לפנות בבקשתו הנה שיטת הניקוד החדשה של משרד התחבורה, שלפיה יש בצבירת כמות מסוימת של ניקוד, כדי להטיל על הנהג הגבלות מסוימות וזה היה גורלו של המבקש..

ברע"פ 6610/10 עודד לם נ' מדינת ישראל, מפי כבוד השופט א' א' לוי פסק כדלקמן:- " מי ששילם את הקנס, הוא בבחינת מי שהודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו. בנסיבות אלו, וחרף הפגם המנהלי שבאי-ידוע המבקש על מספר הנקודות שיזקפו לחובתו, אינני סבור כי נגרם לו עוות דין אשר עשוי להצדיק את ביטול ההרשעה "אם כן, עינינו הרואות, המבקש קיבל את הדו"חות לידיו, ומכאן שידע על קיומן, ואף שילם כאמור את הקנסות בגין הדוחות. לא קיבל כל ייעוץ משפטי, לא השכיל לקרוא את הודעת תשלום הקנס, שם כתוב במפורש, שישנה אפשרות לבטל את הד"ח ולשם כך יש לפנות לתובע, תוך 30 יום. כיום אחרי זמן רב, בא המבקש ומבקש לשנות את רוע הגזירה. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון כאמור לדחות את הבקשה, ורק לפנים משורת הדין לא אחייב את המבקש בהוצאותיה.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ב, 20 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: