פיצויים לבעל לקות אשר פוטר לא כדין

האם הנתבעת הפלתה את התובע מחמת מוגבלותו והאם פיטוריו היו כדין?

אלו השאלות העיקריות המתעוררות בתובענה שלפנינו.

התובע פוטר מעבודתו בשירות הנתבעת לאחר כ- 16 שנות עבודה.

לטענתו, פיטוריו, כמו גם התייחסות מפלה של הנתבעת אליו, היו קשורים ללקות שמיעה ממנה הוא סובל.

מכאן התביעה.

1.         נפרט להלן את הרקע העובדתי הרלבנטי -

א.        התובע יליד שנת 1972, נשוי, תושב העיר צפת.

ב.         הנתבעת הינה חברה בע"מ, אשר מעניקה שירותים למספר רב של רשויות מקומיות, בתחומי גביית מיסים והמים. בין היתר מעניקה הנתבעת שירותים, כאמור, לעיריית צפת.

ג.         התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך כ- 16 שנים במחלקת הגבייה של עיריית צפת (להלן: " מחלקת הגבייה"), וזאת החל מיום 1.12.1994.

ד.         משך מרבית תקופת עבודתו שימש התובע כפקיד שומה במחלקת הגבייה. כמו-כן, לעיתים, הוטלו עליו תפקידים נוספים, לפי הצורך.

ה.        התובע סובל מלקות שמיעה, המאופיינת בחרשות מלאה באוזן ימין וליקוי מתקדם מאוד באוזן שמאל, והוא נזקק למכשיר שמיעה באוזנו הימנית. הלקות מילדות ואולי מלידה, ומכל מקום התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת בהיותו מוגבל בשמיעתו.

ו.         במהלך תקופת עבודתו, בשנת 2006 או 2007, החל התובע לסבול מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים. בהמשך, אובחנו אצלו לקויות אורטופדיות: בלטי דיסק ופריצת דיסק.

ז.         התובע פוטר מעבודתו ויחסי עובד-מעסיק נותקו ביום 3.11.2010.

נסיבות עבודת התובע ופיטוריו יוצגו בהמשך ביתר הרחבה.

2.         להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע -

א.        התובע טען כי יש לראותו כעונה על הגדרת "אדם עם מוגבלות", כפי שהיא מופיעה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: " חוק שוויון זכויות" או "החוק"). לטענתו, היה על הנתבעת לבצע התאמות נדרשות של תנאי העבודה לצרכיו המיוחדים, ומשלא עשתה כן - הרי שיש לראותה כמי שהפלתה אותו.

ב.         התובע הוסיף וטען כי מאז שמונה מר דוד יהודה כמנהלו, הנתבעת התעמרה בו.  היא דרשה ממנו לבצע משימות שלא היו במסגרת תפקידו המוגדר, או כאלה שלא היה בידיו לבצע מחמת מגבלותיו, וכן משימות שאינן בתחום ידיעותיו. בנוסף הכפיפה אותו הנתבעת למספר מנהלים וכרסמה בשיקול הדעת שלו. כל זאת, כדי לגרום לו להתפטר מעבודתו, ולכל הפחות כדי להקים עילה לפיטוריו.

ג.         התובע טען כי פיטוריו היו שלא כדין. ראשית, משום שהוא פוטר מחמת מוגבלותו, ושנית, משום שלא קוים לו שימוע כדין עובר לפיטוריו.

ד.         לשיטתו, התנהגות הנתבעת כלפיו במהלך תקופת העבודה ובקשר לפיטוריו מפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") ואת חוק שוויון זכויות, כהגדרתו לעיל.