פיצויים בגין אבדן הכנסה ופיצויים עונשיים לעובדת שפוטרה מחמת הריונה

1.       1.       התובעת עותרת לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב פיטוריה בהריון ושלא כדין ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים) וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה), לרבות הפסדי השתכרות עבור יתרת תקופת ההיריון (ממועד הפיטורים ועד מועד הלידה) ובעבור 75 הימים שלאחר הלידה בהם היתה הנתבעת מחוייבת להעסיקה; הפסד ההפרשות הסוציאליות וההטבות האחרות להן היתה זכאית התובעת במהלך התקופה 1.7.03 ועד ליום 28.2.04, שהינו המועד הראשון בו היה ניתן לפטרה עפ"י חוק; פיצויי פיטורים לתקופה שעד ליום 28.2.04, בצירוף פיצויי הלנה כחוק;  פיצויים בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אבדן הזדמנות וקידום מקצועי, צפייה והסתמכות ופיצויים סטטוטוריים/עונשיים עפ"י סעיף 10(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.

בנוסף עותרת התובעת לשחרור כל כספי ביטוח המנהלים שהפרישה הנתבעת 1 עבורה לפוליסת הביטוח בחברת הביטוח "מנורה".

2.       2.       ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

א.      א.      הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום הייבוא והייצוא של רכיבים טכנולוגיים, ובין היתר, גם בהרכבת מחשבים תעשייתיים ומוצרים ממוחשבים נוספים לתחומי התעשייה, מרכיבים אלקטרונים אותם היא רוכשת מספקים.

ב.      ב.      התובעת הועסקה אצל הנתבעת כקניינית במחלקת התפעול והרכש וכן כתורנית במרכזיית החברה, החל מיום 1.1.03 ועד למועד פיטוריה ביום 19.6.03.

ג.        ג.        בין הצדדים סוכם כי בשלושת חודשי ההעסקה הראשונים, אשר הוגדרו כ"תקופת ניסיון", ישולם לתובעת שכר בסך 5,500 ש"ח ברוטו. החל מחודש 4/06 שולם לתובעת שכר בסך של 6,000 ש"ח ברוטו.

ד.      ד.      במהלך חודש 3/03 הודיעה התובעת למר עדין, אשר שימש באותה העת כממונה הישיר עליה, כי היא בהריון, הודעה עליה זכתה לברכות מן הנתבע 2.

ה.      ה.      ביום 15.6.03 אישרה הנתבעת 1 בחתימתו של הנתבע 2 תחילת תשלום ביטוח מנהלים עבור התובעת בחב' הביטוח "מנורה" והחל מחודש 5/03 הופרשו כספים לביטוח מנהלים וזאת רטרואקטיבית מחודש 4/03. (ר' נספח ז' לתצהיר התובעת, עמ' 11 לפרוטו' וכן עדות מר עדין בעניין זה בעמ' 45 לפרוטו')

ו.        ו.        ביום 19.6.03 זומנה התובעת למשרדו של הנתבע 3, אשר הודיע לה על פיטוריה ומסר בידה מכתב הפיטורים מיום 18.3.03 בו נאמר:

"הנני להודיעך כי החל מיום ראשון 22/6/03 עבודתך בחברתנו תופסק ומיום זה נבקשך להפסיק להגיע למקום העבודה.

בין הסיבות אשר הובילונו לפיטורייך ניתן למנות את הסיבות הבאות:

1.                   1.                    למרות התרעות חוזרות ונשנות לגבי ביצוע מטלות הקשורות לתפקידך, המשכת בביצוע טעויות חמורות.

2.                   2.                    הספקך בעבודה אינו משביע רצון ומטלות שונות שהוטלו עלייך לא התבצעו כלל והדבר גרם לחברה לנזקים.

3.                   3.                    זאת ועוד, הסתבר לנו כי את עסוקה בשיחות טל' פרטיות בזמן העבודה הרבה מעבר לכל נורמה סבירה.

4.                   4.                    בנוסף, יחסך לבכירים הינו יחס מזלזל הגובל בחוצפה.

5.                   5.                    מן הראוי לציין, כי מלוא זכויותיך על פי דין ישולמו לך...." (ר' נספח ד' לכתב התביעה)

ז.       ז.       בעקבות הודעת הפיטורים הנ"ל הוחלפה תכתובת בין הצדדים ובאי כוחם במסגרתה שטחה התובעת טענותיה בדבר פיטורין שלא כדין בהיותה בהריון וכנגד טענות השווא, כטענתה, שהועלו כנגדה במכתב הפיטורים והנתבעת, מצידה הכחישה כל קשר בין הריונה של התובעת לפיטוריה (ר' נספחים ה' - ז' לכתב התביעה)

3.       3.       ביסוד התביעה מונחת הטענה כי פיטורי התובעת, שנעשו ללא כל התראה מוקדמת ומבלי שניתנה לה האפשרות לשטוח טענותיה כנגדם, ואשר נכנסו לתוקפם באופן מיידי, נעשו אך ורק בשל היותה אישה הרה, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שיווין הזדמנויות בעבודה, תוך פגיעה בכבודה ובחופש עיסוקה של התובעת ותוך שהנתבעים 2 ו - 3 גורמים להפרת החוזה שבינה לבין הנתבעת 1 ומציגים בפניה מצג שווא רשלני ו/או זדוני באשר לתקופת ההתקשרות. כל הטענות שהועלו במכתב הפיטורין, בדבר "תפקודה הלקוי", כביכול, לא נועדו אלא לשמש כ"כיסוי" לעילת פיטוריה האמיתית, כאמור, שעה שעד למועד פיטוריה לא זומנה התובעת, מעולם, ע"י מי מהנתבעת 1 לשיחה בנוגע לבעיות כלשהן שהתעוררו בתפקודה, אשר העלו לראשונה רק במכתב הפיטורים.

לטענת התובעת, המועד בו בחרו מעסיקיה לפטרה (10 ימים בלבד טרם מלאה חצי שנה להעסקתה) נועד לחמוק מהחלת חוק עבודת נשים בענינה והצורך בקבלת היתר לפיטוריה מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה, ועל כן יש לראות בפיטוריה כבטלים מעיקרם.