פיצוי לקורבן עבירות מין במסגרת הליך אזרחי בנוסף לפיצוי העונשי שנפסק במסגרת ההליך הפלילי

1. התובעת, ילידת 1965, בעלת עסק להשכרה ומכירת בגדים לטקסי חינה, הגישה תביעה כנגד הנתבע, עורך דין במקצועו, אשר ייצג במועדים הרלוונטיים לאירועים נשוא תביעה את בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") וטיפל בגביית חובה של התובעת לבנק, שנוצר בעקבות אי עמידה בהחזר תשלומי המשכנתא.

2. לטענת התובעת בתביעתה, בין השנים 1995-2000, ביצע בה הנתבע מסכת מתמשכת של עבירות מין, בגינן אף הועמד לדין פלילי והורשע.

3. לתביעת התובעת שני ראשים:

האחד - תביעתה לפיצויים בגין הנזקים הנפשיים והממוניים שנגרמו לה בעטיין של העבירות שביצע נגדה הנתבע, והשני- דרישה להשבת כספים אשר שילמה לנתבע לצורך פרעון חובה, אותם לטענתה, שלשל לכיסו. ולא העביר לבנק.

הרקע

4. התובעת, שהתגוררה במועדים הרלבנטיים לתובענה בקריית גת, נטלה הלוואת משכנתא מבנק לאומי לישראל לצורך רכישת דירה.    
   לאחר שהתובעת לא עמדה בהחזר תשלומי ההלוואה לבנק, עסק הנתבע, במסגרת תפקידו כעו"ד המייצג את הבנק, בגביית חובה של התובעת לבנק והתובעת היתה נתונה למרותו ותלויה בהחלטותיו בעניין ההליכים הננקטים לצורך גביית החוב, לרבות מימוש המשכנתא ופינויה מן הדירה.          
   במהלך השנים 1995-2000 הגיעה התובעת מספר רב של פעמים למשרדו של הנתבע בתל אביב, לצורך הסדרת תשלום חובה לבנק ובמהלך ביקורים אלה שילמה לנתבע סכומי כסף אשר חלקם שימשו לכיסוי החוב לבנק וחלק גבה הנתבע כשכר טרחת עורך דין. לטענת התובעת, חלק מן הכספים שלשל הנתבע לכיסו ולא העביר לבנק ולא זקף על חשבון פרעון חובותיה.          
   
5. התובעת מגוללת בתביעתה סיפור ממושך אודות המשא ומתן אשר נוהל עם הנתבע בקשר לסילוק חוב המשכנתא, במהלכו התקיימו בין השניים פגישות רבות, בסניף הבנק ובביתה של התובעת, כאשר לטענתה, מדובר היה בריטואל קבוע שראשיתו בהודעת הנתבע כי נותר חוב, המשכו בהסדרת החוב על ידי התובעת וסופו בהודעה מטעם הנתבע על חוב נוסף, וחוזר חלילה. לטענת התובעת, בחלק מאותם פגישות, ביצע בה הנתבע מעשים מיניים שונים, תוך שהוא מנצל את מצוקתה ואת תלותה המלאה בו תחת האיום המתמשך לפינויה מן הדירה.

6. לטענת התובעת, נותרה לה נכות נפשית בשיעור 20% בגין הטראומות שחוותה ממעשייו המיניים של הנתבע כלפיה, כעולה מחוות דעתה של המומחית בפסיכיאטריה, ד"ר ב. גאוני, אשר צורפה לכתב התביעה.

7. בכתב הגנתו הודה הנתבע בקיום יחסים אינטימיים עם התובעת, אך טען כי מדובר בקשרים בעלי אופי מיני מזדמן שנרקמו, ביוזמת התובעת ובוצעו בהסכמתה המלאה. עוד טען הנתבע כי עצם הגשת התביעה מהווה סחיטה ונסיון להתעשר על חשבונו, שלא כדין.

ההליך הפלילי         

8. במקביל להגשת התביעה, בשנת 2005 הוגש כנגד הנתבע גם כתב אישום בתיק פח 1104/05 (מחוזי תל אביב) במסגרתו הואשם בעבירות המפורטות להלן:         
   א. אינוס- עבירה לפי סעיף 345 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") כנוסחו בעת ביצוע העבירות;           
   ב. מעשה סדום בנסיבות אינוס- עבירה על סעיף 347 (ב) בנסיבות סעיף 345 (א) (1) לחוק העונשין כנוסחו בעת ביצוע העבירות;

ג. מעשה מגונה בנסיבות אינוס- עבירה על סעיף 348 (א) בנסיבות סעיף 345 (א);     

9. הנאשם הגיע להסדר טיעון עם התביעה במסגרתו הוסכם כי התביעה תגיש כתב אישום מתוקן והנאשם יודה בו ויורשע לפיו. בנוסף, הוסכם כי הנאשם ישלם למתלוננת פיצוי בסכום של 150,000 ש"ח. בהסדר הטיעון צוין כי הוא על דעתה ובהסכמתה של המתלוננת.

בכתב האישום המתוקן יוחסו לנתבע עבירות של מעשה סדום, עבירה על סעיף 347 (א1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (כנוסחו בזמן ביצוע העבירות) ומעשה מגונה לפי סעיף 348 (ה) לחוק העונשין.